אורניום-235 – הבדלי גרסאות

'''אורניום-235''' (או ː <chem>^235_U</chem>)הוא [[איזוטופ]] של [[אורניום]] המכיל 235 [[נוקליאון|נוקליאונים]] (92 [[פרוטון|פרוטונים]] ו-143 [[נייטרון|נייטרונים]]). הוא מהווה כ-0.72% מסך המסה של האורניום הטבעי המצוי במחצבים על פני [[כדור הארץ ]], ובכך הוא איזוטופ האורניום השני בשכיחותו לאחר אורניום-238 (או ²³⁸U)

חשיבות מיוחדת יש לאנרגיה הקינטית של הנייטרון הפוגע הנדרשת עבור ביקוע. קיימים איזוטופים כבדים רבים שגרעיניהם יכולים להתבקע מפגיעת נייטרונים מהירים, אולם עבור רובם, [[אנרגיה קינטית|האנרגיה הקינטית ]] של הנייטרון הנדרשת כדי שיהיה סיכוי משמעותי שהוא יבקע את הגרעין, גבוהה מהאנרגיה הממוצעת שיש לנייטרון '''שנפלט''' בביקוע ( [[סדר גודל ]] של למעלה מ-MeV). לכן בחומרים אלה לא מתפתחת [[תגובת שרשרת]], כלומר הם אינם חומרים בקיעים.

לעומת זאת, ב-²³⁵U, הסיכוי לביקוע עם ירידת האנרגיה של הנייטרון הפוגע לא רק שאינו קטן, אלא אף עולה דרמטית: עבור נייטרון בעל אנרגיה של MeV (מיליון [[אלקטרון ]] וולט), [[חתך פעולה|חתך הפעולה]] לביקוע כתוצאה מפגיעתו הוא בסדר גודל של 1b, לעומת נייטרון עם אנרגיה של מאית האלקטרון וולט, עבורו חתך הפעולה הוא בסדר גודל של כ-1000b, כלומר הסיכוי לביקוע עבורו גדל פי אלף [https://web.archive.org/web/20070717070625/http://www.uic.com.au/uicphys.htm]. תכונה זו היא ההופכת את ה-²³⁵U (ועוד מספר מועט של איזוטופים כבדים) ל[[חומר בקיע]] אשר ניתן להשתמש בו ליצירת תגובת שרשרת גרעינית. תכונה זו אף מאפשרת להגביר את תגובת השרשרת על ידי שימוש בחומרים המאיטים את הנייטרונים המבקעים. חומרים אלו, כמו [[מים כבדים]] או [[גרפיט]], נמצאים בשימוש בכורים גרעיניים.

כמעט תמיד הוא [[דעיכה רדיואקטיבית|דועך]] ב[[קרינת אלפא|התפרקות אלפא]] ל-[[תוריום|²³¹Th]] תוך פליטת אנרגיה של 4.679 [[אלקטרון וולט|MeV]]. בנוסף, גרעין של ²³⁵U יכול לעבור [[ביקוע גרעיני]] ספונטני, בו הוא מתפרק לשני גרעינים קלים יותר תוך פליטת נייטרונים, אולם הסיכוי להתפרקות כזו קטן מאוד, רק כאחת מתוך 10 [[מיליארד ]] התפרקויות. בנוסף, כאחת מתוך 100 מיליארד התפרקויות היא דעיכה בה נפלט גרעין [[ניאון]] והגרעין הופך לגרעין [[עופרת]].