‫בעזהשי"ת‬ ‫המנהג לשטוח עשבים ואילנות‬ ‫בבית הכנסת בשבועות‪ ,‬ודעת‬ ‫ה'גר"א' בזה‪.‬‬ ‫סיון ה'תשע"ו‬ ‫מאת יואל האפמאן‬ ‫בס"ד‬ ‫בענין המנהג לשטוח עשבים ואילנות בבית הכנסת בשבועות‪ ,‬ודעת‬ ‫ה'גר"א' בזה‪.‬‬ ‫מבוא‪.‬‬ ‫בחג השבועות זמן מתן תורתנו מצינו כמה מנהגים מעניינים‪ ,‬ואחד מהם הוא‬ ‫המנהג לשטוח עשבים ואילנות בבית הכנסת ובבתים‪ .‬ומצינו בכמה מקומות‬ ‫שעצם היום טוב נקרא על שם מנהג זה וכמו שאבאר להלן‪ .‬והנה‪ ,‬באמת מנהג זה‬ ‫אפשר לחלקו לכמה חלקים‪ ,‬א' לשטוח עשבים בביהכ"נ‪[ ,‬ובזה היו מקומות‬ ‫שנהגו לשטוח עשבי בשמים]‪ .‬ב' לשטוח עשבים ופרחים בבתים‪ .‬ג' להעמיד‬ ‫אילנות בביהכ"נ ובבתים‪ .‬ושלשה מנהגים אלו הן מנהגים חלוקים‪ ,‬ומקורן‬ ‫וטעמיהם אינן דומה זה לזה‪ .‬מקורו של מנהג זה באיטליה ובאשכנז‪ ,‬ונשתרבב‬ ‫משם לפולין ואוסטריה‪ ,‬אולם המנהג קנה שביתה גם בחלק מארצות המזרח‪.1‬‬ ‫‪ 1‬הנה דבר זה שנתקבלו המנהג גם בארצות המזרח‪ ,‬אינו ברור‪ .‬וראיתי ב'ספר המועדים';‬ ‫לד"ר יום‪-‬טוב לוינסקי עמ' ‪ 842‬במאמר מאת ד"ר אפרים הראובני "שפר הירק‬ ‫לשבועות"‪ ,‬שכתב דמנהג זה בא מעיקר המקור מאת הנוצרים‪ ,‬ובעבור זה הוא כותב‬ ‫שבארצות המוסלמים לא היו נוהגים במנהג זה‪ ,‬וז"ל‪" :‬כעין ראיה חותכת לדעה שהמנהג‬ ‫הזה לקחו היהודים מן הנוצרים‪ ,‬משמשת העובדה‪ ,‬שהעדות המזרחיות היושבות‬ ‫בארצות האיסלם‪ ,‬כגון התימנים‪ ,‬הפרסים‪ ,‬והקורדים ואף הבוכרים‪ ,‬אינם נוהגים לקשט‬ ‫בירק לשבועות לא את בתי הכנסיות ולא את בתיהם‪ ,‬ויש מהם שלא שמעו על מציאות של‬ ‫מנהג כזה בישראל"‪.‬‬ ‫אמנם ראיתי במאמר מאת הרב שלמה א' קליגסברג "ירק בשבועות; לקורותיו וטעמיו‬ ‫של מנהג" בקובץ 'שיח שדה'‪ ,‬שהביא מש"כ בספר 'כתר שם טוב'‪ ,‬לר' שם טוב גאגין‪ ,‬חלק‬ ‫ד‪-‬ה‪ ,‬עמ' ‪ ,28‬וז"ל ‪" :‬המנהג בא"י וסת"מ לתלות ברימוני הס"ת וכלי הקדש איזה פרחים‬ ‫א‬ ‫בס"ד‬ ‫וכך נתקבל המנהג בכל תפוצות ישראל‪ ,‬ואצל 'הרבה' קהילות קדושות‪ ,‬הגם שלא‬ ‫בכל הקהילות נתקבל המנהג וכמו שאבאר להלן‪ .‬אמנם אחר כמה שנים של קיום‬ ‫המנהג באשכנז‪ ,‬ביטלו הגר"א בווילנא‪ .‬וברצוני לדין בעזהשי"ת בדעת הגר"א‪,‬‬ ‫אבל מקודם אבאר קצת השתלשלות מנהג זה‪.‬‬ ‫המנהג לשטוח עשבים בביהכ"נ ובבתים‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫המנהג לשטוח עשבים בבית הכנסת מקורו אצל רבי יעקב מולין ה'מהרי"ל'‬ ‫(שהיה חי בסוף מאה ה‪ 24-‬ותחילת מאה ה‪ ,)321-‬וז"ל‪" :‬נוהגין להשטיח רצפת‬ ‫בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל‪ .‬ומתי שחל שבועות‬ ‫ביום א' הנהיג מהר"י סג"ל להשטיח העשבים בהכנסת שבת‪ ."...‬ועדות אחרת על‬ ‫קיום מנהג זה אנו מוצאים ב'הגהות' ל'ספר המנהגים'‪ 4‬לבן דורו של ה'מהרי"ל'‪,‬‬ ‫ושושנים‪ ,‬ומנהג אלו הארצות ובארצות אשכנז להעמיד אילנות ומני פרחים בצד ההיכל‬ ‫וגם סביב הכתלים ובפתח הביהכנ"ס" ‪ .‬אם כן אינו מוכח כלל מש"כ שם ד"ר הראובני‪,‬‬ ‫וראה להלן מה שאבאר באריכות באיזה קהילות המנהג אכן לא נתקבל מעולם‪.‬‬ ‫אמנם ראה להלן בהערה ‪ 69‬מש"כ בשם הרב אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬לענין המנהג לתלות‬ ‫פרחים בס"ת‪ ,‬דזה שפיר היה לקוח מן הגוים‪.‬‬ ‫‪ 2‬ספר מהרי"ל (מנהגים)‪ ,‬הלכות שבועות‪ ,‬אות ב'‪.‬‬ ‫‪ 3‬קכה‪-‬קפז (‪ )2691-2481‬והוא היה בימי הר"ן וריב"ש‪ ,‬וסוף ימיו של האבודרהם‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫בדבר זהותו של מחבר ההגהות אצטט מש"כ הרב שלמה י‪ .‬שפיצר במבוא ל'ספר‬ ‫המנהגים' בהוצאות מכון ירושלים‪ ,‬תש"ס‪ ,‬וז"ל‪" :‬בכל ההוצאות של ספר המנהגים‬ ‫נדפסו גם הגהות המכונות ע"י הפוסקים "הגהות המנהגים"‪ ,‬אין דעה אחידה בקרב‬ ‫הביבליוגרפים בדבר זהות מחברן‪ ,‬בעוד שבשערי הספר בדפוסים הראשנים (פרט לדפוס‬ ‫לובלין) לא ציינו כלל פרטים אודות ההגהות‪ ,‬הרי שבדפוסים המאוחרים יותר הפרידו‬ ‫ביניהם בבירור הנוסח המקובל עם תוספת הגהות וחידושי דינים לפי הסכמת האחרונים‪,‬‬ ‫ונמצא בתוך ההגהות חתום אני משה חזן‪ ,‬אשר היה בדור סמוך למחבר‪ ,‬ואמנם בהגהה‬ ‫למנהג של ראש השנה אות קכ"ג ציין שמו‪ .‬אך בהגהה למנהג של חדש אדר אות מ"ד‬ ‫חתום אלעזר חזן‪ ,‬וכן בסוף הספר במנהג של כל השנה‪.‬‬ ‫בשער של דפוס לובלין של"א נדפס שמו של מחבר שלישי כבעל ההגהות‪ ,‬הגאון מהר"ר‬ ‫אליקים‪ ,‬המכונה געטשליק‪ ,‬בן מהר"ר חזקיה ז"ל‪ .‬וכן מצאתי קטעי הגהות בחתימה זו‬ ‫בכת"י מיכ‪ .24‬הנמצאים גם בהגהות המנהגים שלפנינו‪.‬‬ ‫מסקנותינו ‪ -‬ההגהות הנידונ ות הן לקט של הגהות אשר בחלקן אף יצאו מתחת יד‬ ‫המחבר עצמו ע"פ הגהות שונות במהרא"ק וכדומה‪ ,‬לאחר מכן נוספו עליהן הגהות‬ ‫ב‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי יצחק אייזיק טירנא‪ ,5‬וז"ל‪" :6‬ושוטחין עשבים בבית הכנסת לשמחה"‪ .‬וכן‬ ‫מצינו מנהג זה אצל רבי ישראל איסרלין בעל ה'תרומת הדשן'‪ .7‬תלמידו רבי יוסף‬ ‫יוזל (יוזלין) בן רבי משה מ'הושטיט‪ 8‬בעל ה'לקט יושר' כתב‪ 9‬שרבו נהג במנהג זה‪,‬‬ ‫וז"ל‪" :‬והיה מנהג בביתו לפזר עשב [עשבים] ובשמים [של עשב שהביאו בערב‬ ‫שבועות] ביום ראשון של שבועות בשחרית"‪.‬‬ ‫אבל אינו דומה מנהגו של ה'מהרי"ל' למנהגו של ה'תרומת הדשן'‪ ,‬דה'מהרי"ל'‬ ‫נהג לשטוח עשבים בבית הכנסת וה'תרומת הדשן' נהג לעשות כן בביתו‪.‬‬ ‫ממחברים שונים‪ ,‬ביניהם אולי גם מהרב ישראל ברונא‪ ,‬אין בידינו להכריע מי הוא אשר‬ ‫ליקט את ההגהות וסידרן בציון סימנים כהגהות על 'ספר המנהגים'‪ ,‬אולי היה זה‬ ‫המדפיס אשר נטל עליו את מלאכת האיסוף‪ ,‬יתכן וזו הסיבה לכך שבדפוסים הראשונים‬ ‫מצויות ההגהות בצורה בלתי מסודרת‪ ,‬ולעתים אף בלא ציון סימנים כלל‪ ,‬אם אמנם היו‬ ‫מספר בעל הגהות נפתרה השאלה בדבר זמנו של מחבר ההגהות‪ ,‬אשר יש והסכימו כי‬ ‫אמנם חי סמוך לדור המחבר‪ ,‬וגם ניסו לזהות את ארץ מוצאו‪ ,‬אחרים הרחיקו את‬ ‫תקופת פעילותו עד למחצית המאה ה‪ 29 -‬למנינם"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ראה במבוא שם‪ ,‬וז"ל‪" :‬כאמור אין בידינו לקבוע תאריכים מדויקים בתולדות רבינו‪.‬‬ ‫מסתבר ששנת לידתו לא היתה לאחר השנים ק"מ‪-‬קמ"ה‪ ,‬כי רבינו אברהם קלויזנר‪ ...‬את‬ ‫רבו המובהק נפטר בשנת קס"ח (‪ )2442‬ואין להניח שלמד אצלו כנער"‪ .‬וראה בקובץ‬ ‫'המעין' י' תש"ל עמוד ‪ . 42-19‬במאמרו של ר' שמואל הכהן ויינגרטן; "ר' אייזיק טירנא‬ ‫ותולדותיו"‪ .‬שדן באריכות באיזה שנים היה חי‪.‬‬ ‫‪ 6‬ספר המנהגים (טירנא) "הגהות המנהגים"‪ ,‬חג השבועות‪ ,‬אות מ"ט‪.‬‬ ‫‪ 7‬נולד סביב שנת ק"נ‪ ,‬ונפטר בשנת ר"כ‪.‬‬ ‫‪ 8‬וזהו מש"כ הרב יואל קטן‪ ,‬העורך לספר 'לקט יושר'‪ ,‬בהוצאות מכון ירושלים‪ ,‬תש"ע‪ .‬ר'‬ ‫יוסף יוזל למד אצל רבו מהרא"י "‪...‬והיה עמו יום יום במשך שנים רבות‪ ,‬ואף ישן בחדרו‬ ‫(יו"ד עמ' ‪ ,) 86‬ואכל על שולחנו כל שבת (עמ' רסב)‪ ,‬כעשר שנים או יותר (עמ' כה)‪ ,‬עד מותו‬ ‫של מהרא"י בסוף שנת ר"כ‪ .‬ר' יוסף נקרא גם ר' יוזל הושטט‪ ,‬ע"ש עיר מולדתו‪ ,‬הוכשטט‪,‬‬ ‫שבאזור העיר הגדולה אוגסבורג‪ ,‬אויגשבורג‪ ,‬בדרום גרמניה‪ .‬הוא נולד סביב שנת ק"פ‪,‬‬ ‫והיה אם כן צעיר מרבו בכשלושים שנה‪."...‬‬ ‫‪ 9‬לקט יושר חלק א' (אורח חיים)‪ ,‬עמוד קג ענין ד'‪ .‬לר' יוסף ב"ר משה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫בס"ד‬ ‫אבל רבי משה איסרליש (הרמ"א)‪ 10‬הביא שני מנהגים אלו‪ 11‬בספר המפה שלו‪,‬‬ ‫וכוללם ביחד‪ .‬וז"ל‪" :‬ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בב"ה והבתים‪ ,‬זכר‬ ‫לשמחת מתן תורה"‪ .‬וכן הובאו דברי ה'מהרי"ל' אצל הרב יוסף יוזפא האן‬ ‫נוירלינגן אב"ד ק"ק פרנקפורט‪ ,12‬וראש לדיינים ולישיבה בק"ק פראג‪[ ,‬שהיה חי‬ ‫בדור אחד אחר הרמ"א] בספרו 'יוסף אומץ'‪ .13‬וז"ל‪" :‬במהרי"ל כתוב נוהגין‬ ‫להשטיח בית הכנסת בבשמים של עשבים ובשושנים לשמחת הרגל‪ ,‬ואנו מנהגנו‬ ‫לשטוח כן רצפת כל הבתים"‪ .‬הרי שהוסיפו על מנהגו של ה'מהרי"ל'‪ ,‬לשטוח‬ ‫עשבים גם בבתיהם‪.‬‬ ‫רבי חיים יוסף דוד אזולאי בעל ה'חיד"א'‪ 14‬מציין למנהג זה דבר נפלא‪ ,‬שהמנהג‬ ‫כבר מובא ב'תרגום שני למגילת אסתר'‪ ,‬וז"ל‪" :‬יש סמך למנהג זה ממ"ש באגדה‬ ‫דהמן אמר לאחשורוש דמנהג ישראל לשטוח עשבים בעצרת"‪ .‬והוא ב'תרגום שני‬ ‫למגילת אסתר‪ ,15‬ע"ש‪.‬‬ ‫ובאמת בדורות הבאים אחריהם‪ ,‬מצינו באחרונים כמה טעמים שונים למנהג זו‪,‬‬ ‫ושערי הדרוש לא ננעלו‪ .‬אבל המנהג קיבל צורה חדשה בכל מקום ומקום שהגיע‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫שנת לידתו אינו ברור‪ .‬וכן כתב הרב נחום קרנביסר בתולדות הרמ"א שהודפס בספר‬ ‫'תורת העולה'‪ ,‬תשנ"ב‪ ,‬וז"ל‪" :‬כבר הזכרנו לעיל שכל הפרטים שבידינו אודות תקופות‬ ‫ימי חייהם של הקדמונים לוטים בערפל‪ ,‬ורק מצירוף נימא בנימא ניתן להגיע לדבר ברור‬ ‫ומוסכם‪ .‬אך דא עקא שבתולדות חייו של הרמ"א‪ ,‬ובעיקר בזמן הולדתו אין הנימא‬ ‫יוצאת מגדר חוט של בוכיא‪ ,‬אבל כדי שלא תהיה ביאתנו ריקנית ננסה להעביר לפני‬ ‫הקורא כמה גירסאות ידועות בנושא זה‪ .‬ולדון במהות אמיתותן עד כמה שידינו מגעת"‪.‬‬ ‫וראה שם כמה נוסחאות כמה שנים היה ימי חיו‪ .‬ושפרבר [בספרו 'מנהגי ישראל' ח"ב‬ ‫עמוד נ'] כתב ששנות חיו היה בין ‪ .2188-2111‬ובמקום אחר הוא כתב [ח"ז עמוד מז] שחי‬ ‫בין ‪ 2181‬או ‪ .2164-2118‬ונפטר בשנת של"ב‪.‬‬ ‫‪ 11‬אורח חיים‪ ,‬הלכות פסח‪ ,‬סימן תצד‪ ,‬סעיף ג'‪.‬‬ ‫‪ 12‬ש"ל‪-‬שצ"ז ‪2961 -2124‬‬ ‫‪ 13‬סדר חג השבועות‪ ,‬אות תתנ"א‪.‬‬ ‫‪ 14‬ברכי יוסף‪ ,‬אורח חיים סימן תצד‪ ,‬אות ו'‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫פרק ג' פסוק ח' (בתורה שלמה עמ' שכ"ו) ומדרש אבא גוריון מהדו' ר"ש בובר דף י"ג‬ ‫ע"ב בא' הנסחאות המובאת בהערה ק"א שם‪ .‬וראו לקמן שהבאתי המדרש‪ ,‬והתרגום‪,‬‬ ‫לענין זריקת תפוחים‪.‬‬ ‫ד‬ ‫בס"ד‬ ‫ומנהג של מקום פלוני אינו דומה למנהג של מקום אלמוני‪ ,16‬וכן במשך השנים‬ ‫נשתנו המנהג אפילו באשכנז גופא‪ .‬ואציין כמה דגמאות‪:‬‬ ‫בדברי ה'מהרי"ל' מבואר‪ ,‬שהיו נוהגין לשטוח רצפת בית הכנסת "בבשמים של‬ ‫עשבים"‪ ,‬וכן מבואר מדברי ה'לקט יושר' שנהג רבו בעל 'תרומת הדשן' "בעשבים‬ ‫של בשמים"‪ ,‬ולכאורה הטעם לזה הוא‪ ,‬שיהא ריח טוב בביהכ"נ לכבוד יום טוב‬ ‫זמן מתן תורתנו‪ .‬אמנם ב'הגהות על ספר המנהגים'‪ ,‬וכן ה'רמ"א' בספר המפה לא‬ ‫הביאו כלל המנהג לשטוח עשבי בשמים‪ ,‬וכן תלמידו של ה'רמ"א' רבי מרדכי‬ ‫יפה‪ ,‬אב"ד שווערין‪ 17‬ובעל הלבושים‪ ,‬שהביא מנהג זה‪ ,‬לא הזכיר המנהג לשטוח‬ ‫עשבי בשמים‪ ,‬וז"ל‪" :18‬ונוהגין לשטוח עשבים ביום טוב דשבועות בבית הכנסת‬ ‫ובבתים זכר לשמחת מתן תורה‪ ,‬שהיו עשבים סביב הר סיני‪ ,‬שנאמר‪' :‬גם הצאן‬ ‫והבקר אל ירעו (אל מול ההר ההוא)'‪ ,‬שמע מינה שהיה שם מרעה‪ ."19‬אבל‬ ‫ה'תרומת הדשן' נהג בשניהם‪ ,‬בין בעשבים ובין בבשמים‪ ,‬דהיינו שהוא נהג בשני‬ ‫מנהגים הנ"ל‪.‬‬ ‫אמנם גם אצל ה'מהרי"ל' מצינו דבר שלא מצינו אצל ה'תרומת הדשן' ואצל‬ ‫ה'הגהות על ספר המנהגים'‪ .‬דה'מהרי"ל' נהג לשטוח הבשמים של עשבים על‬ ‫הרצפה‪ ,‬ומנהג זה לא הוזכר אצל ה'תרומת הדשן' ו'הגהות על ספר המנהגים'‪.20‬‬ ‫‪ 16‬ונראה ש כל שינו ושינו שנעשו במנהג זה יש לו טעם בפנ"ע‪ ,‬וכמבואר בפוסקים‪ ,‬ואכמ"ל‬ ‫בזה‪ .‬וראו במאמרו של הרב לוי קופר‪" ,‬צמחייה בשבועות‪ ,‬מנהג שטיחת עשבים והעמדת‬ ‫אילנות בבית הכנסת בשבועות"‪ ,‬ירחון 'סיני' קכ (אב‪-‬אלול תשנ"ז)‪ ,‬עמ' רל‪ -‬רנ‪ .‬מש"כ‬ ‫לבאר הטעמים במנהגים אלו‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫רבי מרדכי יפה נולד בשנת ר"צ במדינת בעהמן‪ .‬ואח"כ בימי הרדיפות עבר לאיטליא‪.‬‬ ‫ואח"כ לפולין‪ .‬היה אב"ד בכמה קהילות‪ ,‬הורדנא‪ ,‬קרמניץ‪ ,‬פראג‪ ,‬פוזנא‪ .‬והיה ראש וועד‬ ‫ד' ארצות‪ .‬היה תלמיד המהרש"ל והרמ"א‪ ,‬ובתורת הקבלה היה תלמיד מהרב שלמה‬ ‫דיליקטש‪ ,‬שהיה גאון גדול‪ ,‬ובעל מקובל‪ ,‬וחיבר הרבה ספרי קבלה‪ .‬נפטר ג' אדר ב' שע"ב‪,‬‬ ‫ומנו"כ בפוזנא‪.‬‬ ‫‪ 18‬לבוש מלכות‪ ,‬סימן תצ"ג‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫והנה מטעמו נראה שהוא זכר לעשבים שהיה שם‪ ,‬וזהו טעמו של מנהג זה‪ ,‬ומשו"ה לא‬ ‫נהגו לשטוח בשמים משום ריח‪.‬‬ ‫‪ 20‬וכן בספר 'יוסף אומץ' [הבאתי לעיל] הובא המנהג של המהרי"ל לשטוח על הרצפה‪ ,‬וכן‬ ‫אצל מנהגי ורמייזא [שהובא להלן] מצינו מנהג זה של ה'מהרי"ל'‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בס"ד‬ ‫וכנראה שבמשך השנים נשתרבב המנהג למקומות הרבה ועבר הגבולים מאשכנז‬ ‫לפולין ואוסטריה‪ ,‬ובכל מקום ומקום נהגו כפי שהורו הפוסקים של אותו מקום‪.‬‬ ‫אבל במנהגי ק"ק ורמייזא‪[ 21‬שהיא באשכנז] מתאר ר' יוזפא שמש‪" :‬משטיחין‬ ‫רצפת‪ 22‬בית הכנסת והבתים בעשבים קודם מנחה‪ ,‬ומשימין למעלה ובצידי ארון‬ ‫הקדש וכן במגדל שושנים ופרחי' ועשבים המריחי' ריח טוב‪ ,‬ולכל חבר ולכל פרנס‬ ‫שושן אחד על מקומו בב"ה‪ ,‬ולמורינו ב' שושנים‪ ,‬ולאב"ד הרבה כמו שירצה‬ ‫השמש"‪ .‬הנראה מדבריו דשם היו נוהגין לשטוח עשבי בשמים כמנהג המקורי‬ ‫שנהגו באשכנז בימי ה'מהרי"ל'‪ ,‬אבל גם כן הוסיפו על זה כמנהג ה'הגהות על‬ ‫ספר המנהגים' לשטוח על הרצפה גם עשבים שאין בהם ריח טוב‪ ,‬והעשבים שיש‬ ‫בהם ריח נתנו בצידי ארון קודש עם הפרחים‪.‬‬ ‫אבל באמת במנהג ק"ק ורמייזא היו סניפים נוספים על המנהג שהנהיג המהרי"ל‬ ‫וספר המנהגים‪ .‬דבמנהגי ה'מהרי"ל' מבואר שהשמש שטיח הרצפה בעשבים‬ ‫ושושנים‪ ,‬ובק"ק ורמייזא נהגו לעטר בזה ה'ארון קודש'‪ ,‬וכלשונו‪" :‬ומשימין‬ ‫למעלה ובצידי ארון הקדש וכן במגדל שושנים ופרחי' ועשבים המריחי' ריח‬ ‫טוב‪ .".....‬וכן הוסיפו מנהג מעניין‪' ,‬לעטר בזה הפרנסים והתלמידי חכמים וכן‬ ‫האב"ד כפי מה שירצה השמש'‪ .‬והיינו שבמשך השנים נתוספו מנהג על מנהג‪,‬‬ ‫והכל לכבוד התורה‪.‬‬ ‫כמנהג הזה לעטר מקומו של הרב‪ ,‬נהגו גם בבית מדרשו של ה'חתם סופר'‪ ,‬כמובא‬ ‫בספר 'חוט המשולש'‪ ,23‬וז"ל‪" :‬לכבוד חג השבועות עשו עבור זקני זצ"ל על‬ ‫‪ 21‬מנהגים דק"ק ורמייזא לר' יוזפא שמש‪ ,‬ירושלים תשמ"'ח‪ ,‬עמ' קי‪.‬‬ ‫‪ 22‬ראו הערה ‪.84‬‬ ‫‪23‬‬ ‫עמ' מ"ד‪ .‬בהגה‪ .‬אמנם בספר 'צנא מלא ספרא'‪ ,‬שטרסר‪ ,‬עמ' קפ"ד‪ ,‬הביא בשם רבי‬ ‫אברהם פאללאק מבאניהאד זצ"ל שלא כך היה המעשה‪ ,‬וז"ל‪" :‬נ‪.‬ב‪ .‬לא כך הי מעשה‪,‬‬ ‫וח"ו לא גרם משה רב ינו הסתלקו' נפש מישראל וכו'‪ ,‬אלא שבאותו יום טוב ממש נשרף‬ ‫דירתו של הגבאי ואמר רבינו 'הוא לקח ממני את ביתי על כן גם השי"ת לקח ממנו את‬ ‫ביתו'‪ ,‬אם כן שפך חמתו על עצים ואבנים"‪.‬‬ ‫וראו 'דרשות חתם סופר' ‪ ,‬שנת תקס"ב‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עמ' ‪ .119‬מש"כ ה'חתם‬ ‫סופר' טעם למנהג זה‪ .‬ובדרך אגב יש לציין דבר מעניין בענין זה‪ .‬ראיתי מובא מש"כ ר'‬ ‫עקיבא יוסף שלזינגר‪ ,‬בספר 'לב העברי' ‪ ,‬על צוואת החתם סופר‪ ,‬ירושלים תש"נ‪ ,‬עמ' יד‪,‬‬ ‫ו‬ ‫בס"ד‬ ‫מקומו בבית הכנסת כעין סוכה מיוחדת‪ ,‬מענפי אילן ומיני עשבים‪ .‬ופעם אחת‪,‬‬ ‫גבאי בית הכנסת העביר את המנהג לעשות חדר המיוחד‪ .‬וכאשר בא זקני זצ"ל‬ ‫לבית הכנסת בליל יום טוב וראה שנשתנה הלילה הזה מכל ליל היום טוב ההוא‪,‬‬ ‫חרה לו מאוד על הגבאי ההוא‪ ,‬ומצא הקפידה מקום לחול עליו‪ ,‬ולא השלים שנתו‬ ‫ר"ל"‪.‬‬ ‫המנהג לעטר הביהכנ"ס בשושנים‪ ,‬ולזרוק תפוחים‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬באמת גם בתוך מנהג זה לשטוח עשבים‪ ,‬ועשבי בשמים‪ ,‬מצינו חידוש נוסף‪,‬‬ ‫דה'מהרי"ל' נהגו לשטוח שושנים‪ ,‬וכן בק"ק ורמייזא נהגו כן‪ .‬אמנם 'ההגהות על‬ ‫ספר המנהגים' וכן ב'לקט יושר' לא מובא מנהג זה‪ ,‬וכן ב'רמ"א' ו'בספר‬ ‫הלבושים' לא הביא מנהג זה‪ .‬וכנראה מדברי ה'מהרי"ל' שמנהג זה ליתן עשבים‬ ‫בבית הכנסת גם כן הוא שיהא שם ריח טוב‪ ,‬ולא השתמש בשושנים במיוחד‬ ‫משום סיבה מיוחד‪.‬‬ ‫אולם מנהג זה לעטר ביהכ"נ בשושנים מובא גם במקור קדום ביותר‪ ,24‬דבשירו‬ ‫של 'עמנואל הרומי'‪ ,‬המשורר האיטלקי בן המאה הי"ג‪ ,25‬כבר זכר מנהג זה‪,‬‬ ‫וז"ל‪:‬‬ ‫אגב דברי ה'חתם סופר' על 'רמ"ד'‪ .‬והנה מספר‪" :‬ושמעתי מהרב אב"ד דבערלין ז"ל‪,‬‬ ‫הלצה‪ ,‬בתחלה כאשר ישב שם רמ"ד כשאר צורבא מרבנן ולא נתגלה עוד לא הי'‬ ‫מרחיקהו‪ ,‬אמנם מדיבורו היה ניכר מה שבלבבו‪ ,‬כי פיו הגיד עליו‪ ,‬ובפעם ראשונה בחג‬ ‫השבועות הנהיג עצמו כמנהג ישראל אז בפיזור עשבים ואילנות ושושנים בחלונותיו‪,‬‬ ‫כשאר ב"ב שם‪ ,‬לשנה אחרת בחג השבועות לא היה ניכר ממנהג זה בביתו ובחלונותיו‪,‬‬ ‫ושאלו לו‪ ,‬למה בשנה העבר נהג כמנהג ישראל ושנה זו לא‪ ,‬וענה ואמר הרב ז"ל בשנה‬ ‫העבר היה מודה במקצת ע"כ נהג אצלו שבועות‪ ,‬ועכשיו כבר הוא כופר הכל‪ ,‬ע"כ אין‬ ‫שבועות אצלו‪ ,‬ופירשו ממנו כל היראים"‪.‬‬ ‫‪ 24‬וכמובא במאמרו של הרב גליקסברג‪.‬‬ ‫‪ 25‬ראה ב'אנציקלופדיה יהודית דעת'; ערך 'עמנואל הרומי'‪" .‬עמנואל הרומי חכם ומשורר‬ ‫סטיריקן‪ ,‬נולד ברומא בערך בשנת ‪ , 2814‬וכנראה מת בפארמו בערך שנת ‪ .2664‬מצאצאי‬ ‫משפחה רמה ועשירה בשם צפרוני‪ .‬וכנראה היה פקיד בקהלת ישראל ברומא‪ ,‬והיה דורש‬ ‫ביוה"כ ובמועדים‪ .‬בשנת ‪ 2681‬אבד כספו‪ ,‬והוא נאלץ לעזוב את ביתו‪ .‬גם חבריו הפנו לו‬ ‫עורף‪ ,‬ואשתו יוסטא שהייתה אשת חיל ומשכלת מתה עליו‪.‬‬ ‫ז‬ ‫בס"ד‬ ‫ואען ואומר חייך בסיני נתנה התורה‪.‬‬ ‫והכתוב האומר והדת נתנה בשושן הבירה‪.26‬‬ ‫רוצה לומר כי התורה נתנה האל לעם קרובו‪.‬‬ ‫בחדש סיון שהשושנים נמצאים בו‪.‬‬ ‫ולכן נתנה באותו החדש‪.‬‬ ‫לפאר בהן היכל הקדש‪.27‬‬ ‫הוא נסע מרומא עד שבא לעיר פארמו בשנת ‪ .2682‬שם מצא חן בעיני שר ונגיד‪ ,‬ושמו‬ ‫דניאל‪ ,‬שאסף אותו אל ביתו‪ .‬שם מצא מרגוע מצרותיו ומאויביו אשר רדפוהו‪ ,‬ושם כתב‬ ‫את קורות חייו ואת מחברותיו‪.‬‬ ‫עמנואל גדל על ברכי התורה‪ ,‬למד חשבון והנדסה‪ ,‬רפואה ופילוסופיה של הערבים‬ ‫והנוצרים‪ ,‬וידע איטלקית‪ ,‬ערבית‪ ,‬רוסית‪ ,‬וקצת יונית‪ .‬זכרונו הנפלא עמד לימינו‬ ‫בלמודיו‪.‬‬ ‫עימנואל אהב לכתוב שירים בחרוזים‪ .‬בן אחותו ר' יהודה רומאנו‪ ,‬שהיה פילוסוף‬ ‫מפורסם בזמנו‪ ,‬היה בעזרו במקצוע הזה‪ .‬הוא מזכיר בין רבותיו את ר' בנימין ב"ר יואב‬ ‫ובן אחיו דניאל‪ ,‬ואולי היה גם תלמיד ר' זרחיה בן שאלתיאל חן‪ ,‬לפי השערת גייגר האיש‬ ‫דניאל אשר הזכיר עמנואל בשירו התופת והעדן הוא דאנטי המשורר הנודע‪.‬‬ ‫עמנואל הרומי הצטיין כמשורר‪ ,‬ובכל ימי הבינים לא קם כמוהו זולת ר' יהודה הלוי ור"ש‬ ‫בן גבירול‪ .‬הוא שלט בלשון העברית המליצית והשיר‪ ,‬ובמיוחד הצטיין בכתיבה היתולית‬ ‫וסאטירית‪ .‬כתיבתו בוטה‪ ,‬ומפני דבריו המהולים בלעג ולצון חרדו שונאיו הוא לא שם‬ ‫מחסום לפיו‪ ,‬וכאחר הנבלים מילא פיו שחוק ודברי כיעור בשיריו על נשים רכות ובתולות‬ ‫יפות‪ .‬הוא כתב כתיבה זו למלא רצון האנשים שתמכו בו‪ ,‬ולהראות את יופי הלשון ואת‬ ‫כוחו‪ .‬הוא רצה גם לחקות את המשוררים האיטלקים שכתבו שירי עגבים ומשלי אהבה‬ ‫ושירת דודים‪ ."...‬וראה שם עוד באריכות‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ומציין הרב גליקסברג שרמז זה כבר הוזכר בדברי 'הגר"ח פלאג'י' ו'הג"ר יצחק‬ ‫פלאג"י'‪ .‬וז"ל הגרח"פ בספרו 'מועד לכל חי'‪ ,‬סימן ח‪ ,‬ס"ק ג'‪" :‬כל המרבה בשושנים‬ ‫בשבועות הרי זה משובח‪ ,‬ואם אין ראיה לדבר יש זכר לדבר‪' ,‬והדת נתנה בשושן'‪ ,‬ותנתן‬ ‫דת בשושן‪ ,‬אל תאמר בשושן (בשורק) אלא בשושן (בחולם)‪ ,‬היינו הדת בשושנים"‪ .‬וראו‬ ‫בספר 'יפה ללב'; לר' יצחק פלאג'י‪ ,‬איז מיר תרל"ו‪ ,‬חלק ב‪ ,‬סימן תצד‪ ,‬אות ז‪ ,‬בשם ספר‬ ‫'קמח סולת'‪ ,‬שכתב רמז זה‪.‬‬ ‫ח‬ ‫בס"ד‬ ‫ומבואר מדבריו‪ ,‬שמנהג זו אינו רק משום שיהא בבית הכנסת ריח טוב‪ ,‬אלא שיש‬ ‫בו טעם מיוחד‪ ,‬ודרשות שדרשו למנהג זו‪ .‬וכן מבואר מדברי 'רבי חיים פלאג'י'‬ ‫וכן מבואר בעוד מקומות‪ ,‬שמנהג זה שנהגו בשושנים דוקא‪ ,‬יש בו טעם מיוחד‪.28‬‬ ‫וכן ב'תרגום שני למגילת אסתר' הנ"ל שהבאתי למעלה‪ ,‬מבואר שנהגו דוקא‬ ‫בשושנים‪ ,‬וכן מבואר שם טעם מעניין לזה‪ .‬וז"ל ה'תרגום שני'‪" :‬בירח סיון תרי‬ ‫יומין טבין עבדין ביה… וקרין יתיה יומא דעצרתא‪ ,‬וסלקין לאיגר בית אלההון‬ ‫ושדין חזורי ומלקטין יתהון‪ ,‬ואמרין‪ :‬היכמה דמלקטין חזורי הכדין‪ ,‬יתלקטו‬ ‫בניהון מן ביננא‪ ,‬ואמרין‪ :‬דין הוא יומא דאתיהיבא אוריתא לאבהתנא על טורא‬ ‫דסיני"‪ .‬ומתרגם בעל 'פתשגן הכתב'‪ ,‬וז"ל‪" :‬בחדש סיון עושין שני ימים טובים…‬ ‫וקוראים אותו עצרת או חג שבועות‪ ,‬ועולים על גג בית הכנסת שלהם‪ ,‬ומפזרים‬ ‫שושנים ותפוחים‪ ,‬ומלקטים אותם‪ ,‬ואומרים‪' :‬כשם שאנו מלקטים השושנים‬ ‫והתפוחים האלה‪ ,‬ככה יתלקטו בניהם מבינינו'‪ .‬ואומרים‪' :‬זה הוא היום שניתנה‬ ‫התורה לאבותינו בהר סיני'"‪ .‬ומבואר מזה שהיה טעם לזה שהיו מפזרים דוקא‬ ‫שושנים‪.29‬‬ ‫אבל מדברי המדרש הזה יוצא לנו חידוש נוסף במנהג הזה‪ ,‬דחוץ מזה שנהגו לפזר‬ ‫עשבים‪ ,‬גם כן נהגו לפזר תפוחים‪ .‬וכמנהג הזה מובא בהוספות רבי דוד ברבי‬ ‫אהרן הסבעוני‪ 30‬לסידור תפילה של רבינו מימון אבי הרמב"ם‪" :‬ומכלל המנהגים‬ ‫ההם‪ ,‬התפוחים שמשליכים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותם התינוקות‬ ‫‪ 27‬לא הוזכר המנהג לשטוח בבתים‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫ראו 'בני יששכר'‪ ,‬חודש סיון‪ ,‬מאמר ד'‪ ,‬אות ז'‪ .‬וב'ספר המנהגים'; לר' יהודה דוב‬ ‫זינגר‪ ,‬חודש סיון‪ ,‬ז'‪' .‬מדרש תלפיות'; לר' אליהו כהן‪ ,‬ערך הדודאים‪ .‬כך גם בספר 'בית‬ ‫ישראל השלם'; לר' ישראל טויסיג‪ ,‬חלק ו‪.‬‬ ‫‪ 29‬וראו מש"כ הרב גדלי' אוברלנדר בירחון 'אור ישראל'‪ ,‬כ'‪ ,‬שנה ה' ד'‪ ,‬עמ' קלז הערה ‪,6‬‬ ‫שמנהג זו נשתרבב משבועות לשמחת תורה‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫באוסף 'שריד ופליט'‪ ,‬להרב יעקב משה טולידאנו‪ ,‬הרב הראשי לת"א ויפו והמחוז‪,‬‬ ‫תש"ה‪ .‬הובא במאמרו של הרב גליקסברג‪ .‬ושם מציין למש"כ ר' מרדכי יהודה ליב זק'ש‪,‬‬ ‫בספרו "קונטרס מנהגי ארץ ישראל‪ ,‬זמנים"‪ ,‬ירושלים ‪ ,2612‬עמ' נ‪-‬נא‪ .‬וראו שם עוד‬ ‫מקורות למנהג זה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫בס"ד‬ ‫וכן מנהגנו בדרעא‪ )Drâa( 31‬להשליך החתן על הכלה התפוחים בשבועות‪ .‬וכן‬ ‫בתרגום על פסוק 'ישנו עם אחד'‪ ,‬שהלשין המן לאחשוורוש‪ .‬וכן מנהגינו לזלף‬ ‫מים קצתם על קצתם"‪.32‬‬ ‫מנהג נוסף הובא ב'כף החיים'‪ 33‬בעניין השושנים‪ ,‬וז"ל‪" :‬יש נוהגים בחג השבועות‬ ‫לפזר שושנים בבית הכנסת‪ ,‬ומשליכין על הס"ת בהוצאתו מן ההיכל ובחזרתו‪ .‬גם‬ ‫יש נוהגים ליתן מיני שושנים בעששיות‪ ,‬ותולין אותם בבהכ"נ‪ ,‬ומחלקים‬ ‫לתינוקות שב"ר שקראו מגילת רות בבהכ"נ ביום שני‪ ,34‬ומוליכין התינוקות‬ ‫בביתם‪ .‬ויש סמך לזה‪ ."......‬וכן מובא מנהג זו בכמה מקומות בארצות המזרח‪.35‬‬ ‫ורבי ישעיהו הלוי הורוביץ בעל ה'של"ה'‪ 36‬כתב שהיו נוהגין לחלק השושנים לכל‬ ‫אחד בשעת תפילת שחרית ביום טוב‪ ,‬ומערער על מנהג זה‪ ,‬וז"ל‪" :‬העולם אינן‬ ‫נזהרין בחג השבועות‪ ,‬כשמחלק השמש בבית הכנסת חלק כחלק לכל איש ואיש‬ ‫עשבים המריחים בשעה שמנהגן השליח ציבור "הא‪-‬ל בתעצומות"‪ ,‬והם מיד‬ ‫כשלוקחים מריחים‪ .‬וזה אינו נכון‪ ...37‬על כן יזהר כל אחד שלא להריחו בהם מיד‬ ‫‪31‬‬ ‫ראה ב'הצופה לחכמת ישראל'‪ ,‬נערך ע"י ד"ר יהודה אריה בלוי‪ ,‬ד"ר יחיאל מיכאל‬ ‫הכהן גומטן‪ ,‬וד"ר צדוק העוועשי‪ ,‬בודפשט ה'תרפ"ג‪ .‬עמוד ‪ ,841‬שכתב וז"ל‪" :‬עיר‬ ‫״דרעה״ הזאת היא וממנה הי׳ המדקדק ר״י בן קריש‪ ,‬ור׳ חיים מדרעה‪ ,‬ור׳ מסעוד הכהן‪.‬‬ ‫עוד נודעו מעיר הזאת ר׳ לוי בן אליד נ"ע‪ ,‬קודם שנתר׳ שהובא בשו״ת יכין ובועז ח״א סי׳‬ ‫נ״ה‪ :‬״החכם ר׳ לוי בן אליד נ״ע ממקום דרעה״‪ ,‬מסעוד מצליח בן גואשאש שנודע בתור‬ ‫מקובל מגיד עתידות‪ ,‬ר׳ אברהם שלום מקובל נודע ועוד"‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫וראה לעיל שהבאתי מנהג זה שמובא ב'קונטרס דפים לחג השבועות' שהיו נוהגין כן‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪' 33‬כף החיים' לר' יעקב חיים סופר‪ ,‬או"ח‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ראו 'ספר המועדים'‪ ,‬עמ' ‪'' ,294‬מתן תורה לתינוקת''‪ .‬מה שהביא כמה מקורות לזה‬ ‫שהיו מנהגים מיוחדים עם התינוקת בשבועות‪ .‬ועיין בנספח לסוף המאמר‪ ,‬מה שהעתקתי‬ ‫מ'ספר הרוקח'‪.‬‬ ‫‪ 35‬עיין שם במאמר של הרב קליגסברג‪.‬‬ ‫‪' 36‬שני לוחות הברית'‪ ,‬מסכת שבועות‪ ,‬אות טו‪.‬‬ ‫‪37‬‬ ‫[המשך דבריו שאינן שייכים לענין] "‪.....‬דממה נפשך עבדי איסורא‪ ,‬אם מברכין ברכת‬ ‫הריח נמצא דהם מפסיקין בדיבור ברכה זו במקום שאסור לדבר‪ ,‬דהא אסור לדבר מכי‬ ‫י‬ ‫בס"ד‬ ‫בלקיחתן רק לאחר סיום התפילה יעמוד לו ריוח והצלה"‪ .‬וזהו דבר מעניין שהיו‬ ‫מחלקים השושנים בשעת תפילת שחרית‪.‬‬ ‫ייזל מים מדליו‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫וראיתי בקונטרס 'דפים לחג השבועות' מנהג נאה שנהגו אנשי ירושלים‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫פה עיר הקודש ירושלים ראיתי ושמעתי שכן המנהג בקהילות יהודי המזרח‬ ‫וביחוד בקהילות צפון אפריקה‪ ,‬לזלף בחג השבועות מי שושנים על המתפללים‬ ‫ועל החוגגים‪ ,‬זה על זה‪ .‬וטעם נתנו לדבר על פי המדרש‪ :‬בשעה ששמעו ישראל‬ ‫דיברה ראשונה‪' ,‬אנכי ה''‪ .‬מפי הגבורה‪ ,‬פרחה נשמתם‪ ,‬המטיר עליהם הקב"ה טל‬ ‫של תחיה‪ ,‬וחיו‪ .‬ומשום זכר לטל זה מזלפים מי שושנים"‪.‬‬ ‫מנהג זה לזלף מי שושנים מצינו שנהגו גם בק"ק 'לוב'‪ ,39‬אבל נתנו טעם אחר‬ ‫לזה‪ ,40‬וזה אינו שייך כלל לענין של השושנים‪ ,‬אלא רק משום נתינת התורה‪:‬‬ ‫"תורה נמשלה למים‪ ,‬ומכיוון שכך נהגו בחג השבועות לשפוך מים זה על זה‪,‬‬ ‫ילדות וילדים וצעירים וצעירות מצטיידים בכלים שונים‪ ,‬ממלאים אותם מים מן‬ ‫מתחיל "ברוך שאמר" עד לאחר סיום התפילה‪ ,‬ואם מריחין בלא ברכה זו קשה‬ ‫מהראשונה שנהנין בלא ברכה‪"......‬‬ ‫‪' 38‬מקורות הלכות ומנהגות'; לר' מרדכי בן חנוך חיים הכהן‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשי"ג‪ ,‬עמ' ‪.22‬‬ ‫‪39‬‬ ‫לּב (לִ יבִ יָא) היא מדינה ערבית באפריקה הצפונית‪ ,‬בחוף הים התיכון‪ ,‬גובלת במצרים‬ ‫ממזרח‪ ,‬בסודאן מדרום מזרח‪ ,‬צ'אד‪ ,‬ניז'ר מדרום‪ ,‬אלג'יריה ותוניסיה ממערב‪ .‬בירת לוב‬ ‫היא טריפולי‪.‬‬ ‫עדויות היסטוריות להתיישבות היהודית בלוב קיימות כבר החל מהמאה ה'‪ 6‬לפנה"ס‪,‬‬ ‫תלמי הראשון ששלט במצרים שלח לאזור לוחמים יהודים שיגנו על הגבול של ממלכתו‪.‬‬ ‫יוסף בן מתתיהו בן המאה הראשונה לספירה מצטט בחיבורו "נגד אפיון" (ספר ‪ 8‬פרק ‪) 4‬‬ ‫מקורות לפיהם המלך תלמי העביר אל לוב יהודים לשמירה על קירנה‪ .‬ובמשך השנים היו‬ ‫שם יושב יהודי‪ ,‬היה זמנים שלא היה שם המצב ליהודים בכי טוב‪ ,‬אבל בשנת ‪2261‬‬ ‫נכבשה לוב מחדש על ידי האימפריה העות'מאנית‪ ,‬תחת שלטון הפחות‪ .‬שליטה זו שיפרה‬ ‫את מצב היהודים‪ ,‬אף שהם עדיין סבלו מהתנכלויות מצד המקומיים‪ .‬בתקופה זו חיו‬ ‫היהודים בתנאים טובים יחסית‪ ,‬מצב שנשתמר גם לאחר כיבוש המדינה על ידי צבא‬ ‫איטליה בשנת ‪ .2622‬וראה עוד ויקי ערך 'לוב'‪ .‬ובספר 'יהדות לוב'‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫ראה 'ילקוט מנהגים; ממנהגיהם של שבטי ישראל'‪ ,‬בעריכת אשר וסרטיל‪ ,‬ירושלים‬ ‫התשנ"ו‪[ ,‬להלן וסרטיל‪ ],‬עמוד ‪.624‬‬ ‫יא‬ ‫בס"ד‬ ‫הבארות ומן הברזים‪ ,‬ושופכים על כל עובר ושב‪ ,‬ולא נמצא אדם שהקפיד על זה‬ ‫מנהג קדמון ואין מערערים עליו"‪.‬‬ ‫וכן נהגו בק"ק 'מצרים'‪" :41‬לכבוד חג השבועות ולכבוד שמחת תורה נהגו לשטוח‬ ‫עשבים בבית הכנסת ואם חל חג השבועות ביום א' שוטחים את העשבים כבר‬ ‫בערב שבת‪ .‬וכן נהגו לשפוך מים זה על זה"‪ .‬ואינו מבואר אם נהגו לשפוך מי‬ ‫שושנים‪ ,‬או רק מים כמנהג של ק"ק 'לוב'‪.‬‬ ‫וכן בק"ק 'דרעא' (‪ )Drâa‬שב'מרוקו' נהגו במנהג זה‪ ,‬וכמו שכתב שם רבי דוד‬ ‫ברבי אהרן הסבעוני‪" :‬וכן מנהגנו לזלוף מים קצתם על קצתם"‪ .‬וראיתי ב'ספר‬ ‫עצרת'‪ 42‬להרב נחמן הלוי צלניק שכתב סיפור מדהים בקשר למנהג זה‪" :‬בימי‬ ‫שלטון הטורקים בארץ עברו המושל וסגנו באחד הרחובות בטבריה‪ ,‬ונתין אנגלי‬ ‫הבחור יוסף חראר (שהיה מרוקאי)‪ ,‬ופתאום דלי מים נשפך על ראשם‪ ,‬דבר זה‬ ‫גרם למהומה רבתי ורצו המושלים ונתנו צו לתפוש מיד את הפושע‪ ,‬ויוסף ברח‬ ‫ומצא לו מחסה בבית הקונסול הצרפתי מר יצחק עבו‪ .‬בכל זאת פקד הקאימקאם‬ ‫[=מושל העיר] להיכנס בבית זה ולהוציא את יוסף‪ ,‬הפקודה נתקיימה‪ ,‬אולם‬ ‫התוצאות היו מרות‪ ,‬כי המושל פוטר אחרי ארבעה ימים‪."...‬‬ ‫ועוד הביא 'צלניק' מנהג 'מרקאי' בקשר למנהג זה לשפוך מים זה על זה‪" :‬בבית‬ ‫הכנסת בשעת המנחה יושבים היהודים המרוקאים בעיגול‪ ,‬וקוראים את‬ ‫האזהרות בניגון ובשמחה רבה‪ ,‬כשליד כל אחד נמצאים דלי מים וכלי‪ .‬כל אחד‬ ‫קורא קטע מהאזהרות‪ ,‬ומי שנכשל וטעה בקריאתו‪ ,‬אחת דתו להישטף במים!‬ ‫והוא מוכרח לחזור ולתקן‪ ,‬וכל הקהל קורא לו בצהלה‪" :‬עאוויד עאוויד" = הדרן‬ ‫הדרן! כך הוא גם דינו של זה אשר בחלקו יפול לקרוא הקטע האחרון"‪.‬‬ ‫צלניק כתב בשם החוקר 'א' אלמאליח'‪ 43‬שהתרשם מקרוב ותיעד את קיומו של‬ ‫המנהג בעת מסע שעשה בארצות צפון אפריקה‪ .‬וז"ל‪" :‬ובמרוקו נוהגים היהודים‬ ‫להיפוך מים בשפע על כל עובר ושב ברחוב היהודים‪ ,‬והיה זה יהודי או מוסלמי‪,‬‬ ‫‪ 41‬וסרטיל‪ ,‬עמוד ‪.421‬‬ ‫‪ 42‬עמוד ‪.811‬‬ ‫‪ 43‬במנהגי חג השבועות במזרח אפריקה ובצפונה' הובא בספר המועדים כרך ג עמ' ‪.888‬‬ ‫יב‬ ‫בס"ד‬ ‫או נוצרי‪ ,‬כי קבלה היא בידי היהודים שכל מי שנשפכו עליו מים בחג השבועת‬ ‫שום רעה לא תאונה אליו כל השנה‪ ,‬וכל חולי ומדוה לא יעברו עליו במשך שנים‬ ‫עשר הירחים שבין שבועות לשבועות‪.‬‬ ‫בליל שבועות בחצות הלילה ממלאים יהודי טריפוליטניה פחי מים על כל‬ ‫גדותיהם‪ ,‬ומלינים אותם תחת כיפת השמים עד אור הבוקר‪ ,‬באשמורה השלישית‬ ‫באים כל הגברים והנשים שעיניהם חולות טרוטות או דומעות‪ ,‬ומשפשפים אותן‬ ‫במים שלנו אלה‪ .‬ומיד מאמינים הם נעלמת המחלה והעינים מתרפאות לגמרי‪ .‬כי‬ ‫סגולת מימיו של שבועות היא להביא מזור ותרופה לכל חולי עינים"‪ .‬וכנראה‬ ‫שעיר 'טריפוליטניה' הוא ב'לוב'‪ ,‬ולעיל הבאתי מנהג זה במקצת שינויים‪.‬‬ ‫והנה ברור שמנהג זה לזלף מים זה על זה אינו שייך כלל למנהג לשטוח שושנים‬ ‫ביום טוב‪ ,‬אבל קרוב לומר שבאלו מקומות שנהגו במנהג זה נשתרבב אצלם מן‬ ‫המנהג לזלף מי שושנים‪ ,‬וכמו שראינו אצל ק"ק 'לוב' ועוד עיירי אפריקה ועדות‬ ‫המזרח‪ ,‬שנהגו לזלף מי שושנים‪ ,‬וגם נהגו לשפוך מים זה על זה‪ ,‬וברור שנשתרבב‬ ‫אצלם מכח המנהג העיקרי לזלף מי שושנים‪ ,‬ולאחר זמן נתנו טעמים אחרים‬ ‫לזה‪ ,‬ונקבע אצלם כמנהג בפנ"ע‪ ,‬וכן נראה שבשאר מקומות שמצינו מנהג זה‬ ‫לשפוך מים זה על זה על אף שלא מצינו שם המנהג לזלף מי שושנים‪ ,‬או‬ ‫שמתחילה שפיר נהגו במנהג זה‪ ,‬ונשתנה במשך הימים כמו שמצינו בהרבה‬ ‫מנהגים שבמשך הזמן נשתנו‪ ,‬או שכבר נשתנו קודם שהמנהג בא למקומות אלו‪,‬‬ ‫והגיע להם בצורה כזה‪ ,‬אבל המנהג העיקרי הוא המנהג לזלף מי שושנים‪.‬‬ ‫המנהג להעמיד אילנות בביהכ"נ‪.‬‬ ‫הראשון להביא המנהג להעמיד אילנות בביהכ"נ הוא ה'מגן אברהם' ‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫‪44‬‬ ‫"נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים‪ .‬ונ"ל הטעם‪ ,‬שיזכירו שבעצרת נידונין‬ ‫על פירות האילן‪ ,‬ויתפללו עליהם"‪ .‬וכנראה שהיו נוהגין כן במקומו של המגן‬ ‫אברהם‪ ,‬והוסיף טעם לזה כדי לזכור ולהתפלל עבור האילנות שנידונו בחג‬ ‫השבועות‪ .‬ומנהג זה נזכרו גם ב'סידור בית יעקב' להגאון רבי יעקב עמדין‪ ,45‬וז"ל‪:‬‬ ‫‪ 44‬מגן אברהם‪ ,‬שם‪ ,‬סק"ה‪.‬‬ ‫‪ 45‬סידור בית יעקב‪ ,‬עניני שבועות‪.‬‬ ‫יג‬ ‫בס"ד‬ ‫"גם נוהגים להעמיד ענפי אילנות"‪ ,‬וכן כתב ב'שו"ת אהל אברהם'‪" :46‬בכל מקום‬ ‫בחג השבועות‪ ,‬להעמיד בבית הכנסת ענפים ואילנות קטנים"‪.47‬‬ ‫והנה יש לעורר‪ ,‬דלכאורה לפי טעמו של ה'מגן אברהם'‪ ,‬דמעמידין האילנות כדי‬ ‫להתפלל על הפירות‪ ,‬אם כן לכאורה צריכים להעמיד דוקא אילני פירות ולא‬ ‫אילני סרק‪ .48‬אבל ב'שו"ת שיח יצחק'‪ 49‬דן בזה‪ ,‬וכתב שמכח האיסור מחמירים‬ ‫בזה‪ ,‬וז"ל‪" :‬ובאמת הרהרתי אם האיסור [שלא להשחית אילני פירות] הוא דוקא‬ ‫לקוץ אילן מכל וכל‪ ,‬או אף אם קוצץ רק ענף ממנו גם זה אסור‪ ,‬בשו"ת חסד‬ ‫לאברהם (סי' ל"ה) חוקר בזה‪ ,‬היכא שמשייר גוף האילן וקיצץ רק הענף‪ ,‬אם יש‬ ‫בו משום קוצץ אילן‪ ,‬ועיי' בעצי העולה (ה' סכנה אות י"ד) באילן העושה פירות‬ ‫לקצוץ ענפים לצורך טובת האילן מותר‪ ,‬אבל לצורך עצים אסור‪ ,‬עייש"ה"‪ .‬ובסוף‬ ‫דבריו שם הוא כתב‪" ,‬לענ"ד מזהר זהירי‪ ,‬ומביאים דווקא אילני סרק בחג‬ ‫העצרת‪ ,‬כדי שלא יבואו לאיסור‪ ,‬וכיון דעכ"פ צורת אילנות הם‪ ,‬עי"ז כבר נזכרים‬ ‫שבשבועות דנים על פירות האילן‪ ,‬ויתפללו עליהן"‪ .‬ומבואר בדבריו שכדי שלא‬ ‫יבוא לידי איסור‪ ,‬ולקוץ אילני פירות‪ ,‬לא תיקנו המנהג באופן כזה‪ ,‬אלא נהגו‬ ‫באילני סרק‪.‬‬ ‫אולם אע"פ שנהגו להעמיד אילנות‪ ,‬לא היה מנהג זה אלא הוספה למנהגו של‬ ‫ה'מהרי"ל'‪ ,‬כמבואר ב'באר היטב' וב'חק יעקב'‪ 50‬שכתבו שהמגן אברהם נהג‬ ‫‪ 46‬לר' אברהם כהן קרפעלס‪ ,‬סימן ט'‪.‬‬ ‫‪47‬‬ ‫הובא במאמרו של הרב גליקסברג‪ .‬וציין שם בהערה ‪ 49‬בשם הספר 'אמרי פנחס'‪,‬‬ ‫ירושלים תשמ"ח‪ ,‬עמ' שיב‪ ,‬שמדייק מלשון ה'מגן אברהם'‪ ,‬שיש להעמיד אותם דוקא‪,‬‬ ‫ולא "כאותם הנוהגים לתחוב זמורות האילן בכותל ובקירות"‪ .‬והוא מביא טעם לכך על‬ ‫פי תורת הסוד‪ ,‬שפירות האילן שנידונים בחג זה‪ ,‬הם פירות האילן העליון‪ ,‬ולכן יש‬ ‫להעמידם דווקא‪ ,‬על מנת להביאם לעולם האצילות‪ .‬וכן הביאו אוברלנדר שם בהערה ‪.14‬‬ ‫וראו עוד בספר 'שער יששכר'‪ ,‬לרבי חיים אלעזר שפירא‪ ,‬אבדק"ק מונקאטש‪ ,‬תרצ"ח‪,‬‬ ‫מאמר חג הביכורים‪ ,‬אות מח‪ ,‬מש"כ בענין זה‪.‬‬ ‫‪48‬‬ ‫וכן כתב שם אוברלנדר‪ ,‬וראה שם שדן הנ"ל בטעמים שהביאו בשאר אחרונים אם לפי‬ ‫דבריהם יש ענין להעמיד דוקא אילני סרק‪.‬‬ ‫‪ 49‬או"ח סימן רל"ז‪.‬‬ ‫‪ 50‬שם‪ ,‬ס"ק ז'‪ ,‬דכתב בשם המג"א "ונוהגים גם כן‪."...‬‬ ‫יד‬ ‫בס"ד‬ ‫בשניהם‪ ,‬בין בעשבים ובין באילנות‪ ,‬דהיינו שרק הוסיף על המנהג של עשבים‬ ‫שכתב הרמ"א‪.‬‬ ‫בענין העמדת אילנות בבית הכנסת מצינו מנהג מעניין אצל ק"ק 'לוב'‪" :51‬לפני‬ ‫שבועות מכינים עלים קטנטנים של שיח‪ ,‬בעל קוצים‪ ,‬רמז לסנה שבו נגלה כבוד‬ ‫ה' למשה רבנו ע"ה במדבר‪ .‬ובבוקרו של החג נוהגים ליתן לכל ילד שבעה עלים‬ ‫כאלה‪ .‬אותם הוא בולע עם מים הנשאבים מבאר מים חיים‪ ,‬בארות כאלה היו‬ ‫מצויות בכל בית‪ ,‬סגולה ללימוד תורה"‪.‬‬ ‫שם החג על שם המנהג‪.‬‬ ‫מצינו בכמה קהילות ששם החג נקרא בלשונם על שם המנהג לשטוח וורדים‬ ‫ושושנים‪ .‬בק"ק 'אפגניסטן' קראו לחג השבועות "מועד גול"‪( ,‬חג השושנים או חג‬ ‫הוורדים) אבל מעניין שמנהג זה כפי שהובא אצל מנהגי יהדות אפגניסטן נראה‬ ‫שהוא חלק אחד עם המנהג של תיקון ליל שבועות‪ ,‬וכמבואר ב'ילקוט‬ ‫המנהגים'‪" :52‬אחרי הסעודה יוצאים לבית הכנסת לערוך את תיקון ליל שבועות‬ ‫הכולל גם קריאת מגילת רות ‪ ...‬כל אדם אשר יעסוק בלילה זה בתורה מובטח לו‬ ‫שישלים שנתו‪ ,‬גם הנשים באות לשמוע את התיקון‪ ,‬והן נשארות ערות כל הלילה‬ ‫הן מכינות משקאות חמים‪ ,‬מביאות פירות ומיני מזונות ללומדים כדי שיברכו‬ ‫עליהם‪ .‬מברכים על אתרוג שנשמר מחג הסוכות את ברכת הנותן ריח טוב‬ ‫בפירות‪ ,‬ועל פרחים וצמחים ריחניים מברכים ברכת עשבי בשמים"‪ .‬אמנם אינו‬ ‫כן‪ ,‬דנהגו גם מנהגים אחרים עם שושנים‪ ,‬כמבואר שם‪ ,‬ומשמע שם דזה עיקר‬ ‫סיבה לקריאת שם החג "מועד גול"‪ ,‬דכתב‪" :‬בזמן הוצאת ספרי התורה זורקים‬ ‫עליהם עלי שושנים ומכאן שמו של החג"‪ .‬ומשמע שעיקר הסיבה היה משום כבוד‬ ‫התורה‪ ,‬אלא כיון שהיו שם‪ ,‬ברכו על זה ברכת עשבי בשמים‪.‬‬ ‫ועוד מנהג מעניין מבואר שם‪" :‬עם סיום התפילה עורך כל אחד בביתו סעודה‬ ‫המורכבת ממאכלי חלב‪ ,‬אוכלים אורז בחמאה ‪,‬ועליו יוצקים לבן דליל (פלאו‬ ‫מאסתין)‪ ,‬באורז זה שמים תבלינים רבים ועלי השושנים המיובשים מוסיפים לו‬ ‫ריח נעים"‪ .‬הרי שכשמו כן הוא כל חג הוורדים היה מסתובב סביב הוורדים‪.‬‬ ‫‪ 51‬וסרטיל‪ ,‬עמוד ‪.624‬‬ ‫‪ 52‬וסרטיל‪ ,‬עמוד ‪.41-49‬‬ ‫טו‬ ‫בס"ד‬ ‫וכעין זה מצינו אצל ק"ק 'בוכארה'‪" 53‬יהודי בוכארה מקשטים את בית הכנסת‪,‬‬ ‫ובמיוחד את היכל הקודש והתיבה [ספרי התורה והרימונים] בפרחי שושנים‪ ,‬ועל‬ ‫כן נקרא חג השבועות בפיהם חג הוורד האדום "גולי סורכי""‪.‬‬ ‫וכן מצינו אצל יהודי 'פרס'‪ ,‬וכמבואר שם‪" :54‬יהודי פרס קוראים לחג השבועות‬ ‫בשם ''מודה גול'' שיבוש מ''מועד גול'' כלומר חג הפרחים‪ ,‬משום שביום זה‬ ‫מקשטים את השולחנות בפרחים ריחניים"‪.‬‬ ‫מקומות שלא נהגו במנהג זה‪.‬‬ ‫בכמה קהילות לא מצינו כלל שמנהג זה היה נהג שם‪ ,‬כמו אצל מנהגי יהדות בבל‬ ‫לא הוזכר המנהג כלל‪ ,‬אבל מעניין דהחיד"א רבו של בבל שפיר כתב מקור למנהג‬ ‫בספרו 'ברכי יוסף'‪ ,‬וכמו שהבאתי לעיל‪.‬‬ ‫גם אצל ק"ק 'קורדיסטאן' 'גרוזיה' 'תוניסיה'‪ 55‬לא נהגו במנהג זה‪ ,‬וכן ב'תימן'‬ ‫כתב 'ד"ר משה גברא'‪ 56‬שלא התפשטו מנהג זה‪ ,‬כמו שלא נתפשט שם הרבה‬ ‫ממנהגי אשכנז‪ ,‬כמו אכילת מאכלי חלב‪ ,‬וכן אמירת הכתובה‪.‬‬ ‫אבל כנראה שאצל מקומות אלו לא נהגו במנהג זה מעולם‪ ,‬או משום שלא שמעו‬ ‫ממנהג זה‪ ,‬או שלא רצו לשנות מסורותיהם שלא נהגו אבותיהם במנהג זה‪.‬‬ ‫והגם שלא מצאתי שם ב'ילקוט המנהגים' אצל מנהגי 'מרוקו' שנהגו במנהג זה‪,‬‬ ‫אבל כמו שהבאתי לעיל בשם רבי דוד ברבי אהרן הסבעוני‪ 57‬בהוספות לסידור‬ ‫תפילה של רבינו מימון אבי הרמב"ם שכתב‪" :‬ומכלל המנהגים ההם‪ ,‬התפוחים‬ ‫שמשליכים בשבועות מגג בית הכנסת ולוקטים אותם התינוקות וכן מנהגנו‬ ‫‪ 53‬וסרטיל‪ ,‬עמוד ‪ .821‬וכן ראה "יהדות בוכארה; גדוליה ומנהגיה" עמוד ‪.168‬‬ ‫‪ 54‬וסרטיל‪ ,‬עמוד ‪.494‬‬ ‫‪55‬‬ ‫ראה וסרטיל אצל מנהגי מקומות אלו‪.‬‬ ‫‪56‬‬ ‫בספרו 'מחקרים בסידורי תימן; עם נוסח תכלאל עץ חיים'‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬תפילות שלש‬ ‫רגלים‪ ,‬עמ' ‪.862‬‬ ‫‪57‬‬ ‫באוסף 'שריד ופליט'‪ ,‬להרב יעקב משה טולידאנו‪ ,‬הרב הראשי לת"א ויפו והמחוז‪,‬‬ ‫תש"ה‪ .‬הובא במאמרו של הרב גליקסברג‪ .‬ושם מציין למש"כ ר' מרדכי יהודה ליב זק'ש‪,‬‬ ‫בספרו "קונטרס מנהגי ארץ ישראל‪ ,‬זמנים"‪ ,‬ירושלים ‪ ,2612‬עמ' נ‪-‬נא‪ .‬וראו שם עוד‬ ‫מקורות למנהג זה‪.‬‬ ‫טז‬ ‫בס"ד‬ ‫בדרעא (‪ )Drâa‬להשליך החתן על הכלה התפוחים בשבועות"‪ .‬ו'דרעא' הוא עיר‬ ‫מרוקאי‪ ,‬והרב הסבעוני היה ממרוקו‪.‬‬ ‫ביטולו של המנהג‪.‬‬ ‫אמנם בספר מעשה רב כותב‪ ,‬וז"ל‪" :‬בשבועות אין להעמיד אילנות‪ ,‬כי מאחר‬ ‫‪58‬‬ ‫שאינו אלא מנהג ולא דין‪ ,‬והוא חוק גויים‪ ,‬נכון לבטל"‪ .59‬וכן הובא מנהג ה'גר"א'‬ ‫ב'חיי אדם'‪ ,60‬וז"ל‪" :‬הגר"א ביטל מנהג להעמיד אילנות בעצרת‪ ,‬משום שהוא‬ ‫‪61‬‬ ‫חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם"‪ .‬וכן חזר וכתב מנהג זה ב'חכמת אדם'‬ ‫ע"ש‪ .‬וכ"כ ה'משנה ברורה'‪ ,62‬וז"ל‪" :‬והגר"א ביטל מנהג זה‪ ,‬משום שעכשיו הוא‬ ‫חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם"‪.‬‬ ‫אמנם חוץ ממנהג ה'גר"א' מצינו עוד במקומות שביטלו מנהג זה‪ .‬דהנה ב'שו"ע‬ ‫הרב'‪ 63‬כותב מנהגים אלו‪ ,‬בין המנהג של ה'רמ"א' לשטוח עשבים ובין המנהג של‬ ‫ה'מגן אברהם' להעמיד אילנות‪ ,‬וז"ל‪" :‬נוהגין לשטוח עשבים בבית הכנסת‬ ‫ובבתים בשבועות‪ ,‬זכר לשמחת מתן תורה‪ ...‬נוהגין להעמיד אילנות בבית הכנסת‬ ‫ובבתים‪ ,‬כדי להזכיר שבעצרת נידונין על פירות האילן‪ ,‬ויתפללו עליהם"‪ .‬והרב‬ ‫יהושע מונדשטיין‪ 64‬כותב בשם האדמו"ר מליובאוויטש שכך נהגו בעיר הולדתו‬ ‫ניקוליוב‪ .‬אמנם הוא כתב שם‪ 65‬שבבתי כנסיות של חסידי חב"ד לא נהגו כן‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"בבית מדרשו של כ"ק אדמו"ר זי"ע וכך בקהילות רבות של חב"ד לא נהגו‬ ‫‪ 58‬אות קצה‪ ,‬מעשה רב מהדורה חדשה‪ ,‬שי"ל ע"י הרב י‪ .‬זלושינסקי‪ ,‬תשע"א‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫והנה במהדורות הראשונות אינו מובא קטע זו‪ ,‬אלא במהדורות המאוחרות‪ ,‬וכמבואר‬ ‫שם בהערה קו‪" :‬ענין העמדת אילנות נוסף בדפוס תקצ"ב‪ ,‬במהדורה שמופיעה בסוף‬ ‫'סידור אזור אליהו'‪ ,‬וכן במהדורות תוספת מעשה רב‪ ,‬ירושלים תרנ"ב‪ ,‬ובמהדורות‬ ‫הנדפסות נשמט‪ ,‬כנראה מחמת הצנזו"ר"‪.‬‬ ‫‪60‬‬ ‫חיי אדם‪ ,‬כלל קלא‪ ,‬יג‪ .‬והרב אוברלנדר שם בהערה ‪ 14‬מציין "שבמהד' ווילנא תרי"ז‪,‬‬ ‫הוצאת בית הספר' נ‪ .‬י‪ .‬תשל"ד‪ ,‬נשמט סעיף זה"‪.‬‬ ‫‪ 61‬כלל פט‪ ,‬א‪.‬‬ ‫‪ 62‬שם סק"י‪.‬‬ ‫‪ 63‬שם יד‪-‬טו‪.‬‬ ‫‪ 64‬בספרו 'אוצר מנהגי חב"ד'‪ ,‬ניסן‪-‬סיון‪ ,‬עמ' רצג‪.‬‬ ‫‪ 65‬באות ג'‪.‬‬ ‫יז‬ ‫בס"ד‬ ‫בשטיחת עשבים והעמדת אילנות‪ .‬אולם בלוח כולל חב"ד נאמר שנוהגין לשטוח‬ ‫עשבים ולהעמיד אילנות בבתים ובבית הכנסת"‪.‬‬ ‫וכן בספר 'שער יששכר'‬ ‫‪66‬‬ ‫כותב‪" :‬מנהג העולם היה מאז להעמיד אילנות‬ ‫בשבועות בביתם ובבתי כנסיות‪ ,‬ויש שמעמידים בבית הכנסת כמו יער של‬ ‫אילנות‪ ...‬והגם שכעת מנהגנו בזה בשב ואל תעשה ברוב קהילות חסידים ואנשי‬ ‫מעשה‪( ,‬וכן כתב בספר מעשה רב מנהגי הגר"א ז"ל למנוע מזה‪ ,‬מאחר שאינו מן‬ ‫הדין ועכשיו חוק העמים הוא‪ ,‬עיי"ש‪ ).‬מכל מקום מקורו של המנהג בודאי‬ ‫יסודתו בהררי קודש משנים קדמוניות‪."....‬‬ ‫איזה מנהג ביטלו‪.‬‬ ‫והנה בספר 'מעשה רב' אינו כותב אלא שה'גר"א' ביטל המנהג של ה'מגן אברהם'‪,‬‬ ‫"להעמיד אילנות"‪ ,‬וכן משמע מדברי ה'חיי אדם' וה'משנ"ב'‪ .‬וכן משמע ב'שער‬ ‫יששכר'‪ ,‬וכן השיב 'הרב שלמה זלמן אורבאך' לאחד ששאלו‪ ,67‬וכתב שה'גר"א'‬ ‫ביטל רק המנהג של העמדת אילנות ולא המנהג לשטוח עשבים‪.‬‬ ‫אמנם ב'ליקוטי הגר"א' על ספר 'מעשה רב'‪ 68‬כתב‪" :‬ריש פ' שופטים‪ ,‬עיי'‬ ‫בפירש"י על הפסוק לא תקים לך מצבה (דברים טז כב)‪ ,‬ואעפ"י שהיתה אהובה‬ ‫לו בימי האבות‪ ,‬עכשיו שנאה‪ ,‬מאחר שעשאוה אלו חוק לע"ז‪ ,‬ע"כ‪ .‬מכאן ראיה‬ ‫למנהגו החסיד שביטל של העשבים בשבועות‪ .69 "...‬הרי מבואר מדבריו שביטלו‬ ‫‪66‬‬ ‫'שער יששכר' חלק א'‪ ,‬עמ' קיט‪ ,‬אות מח‪ .‬וכן הובא בספר 'דרכי חיים ושלום' סימן‬ ‫תרל"ז‪.‬‬ ‫‪ 67‬הובא במאמרו של הרב אוברלנדר שם‪.‬‬ ‫‪ 68‬לרבי מרדכי ברבי אריה ליב עפשטיין (בעל הפרדס) עמ' קפו‪ ,‬מובא בספר 'הגאון החסיד‬ ‫מוילנא' לרבי בצלאל לנדוי‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' קג‪ ,‬הערה ‪ .61‬וב'מעשה רב החדש'‪ ,‬עמ'‬ ‫רכג‪ .‬ולמרות שהמחבר לא נמנה על תלמידי הגר"א‪ ,‬דבריו חשובים‪ ,‬שהרי בכתב היד‬ ‫נשתמרו הרבה מהוראות הגר"א והליכותיו‪ ,‬והימנו אנו למרים כי נהג לבקר בבית הגר"א‬ ‫ביחוד בחגים‪ ,‬כמבואר שם בספר הגאון החסיד מוילנא‪ .‬הרב אוברלדר‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪69‬‬ ‫וראו ב'חכמת אדם'‪ ,‬שער איסור והיתר‪ ,‬כלל פט‪ ,‬סעיף א'‪ ,‬שכתב ששמע כן בשם‬ ‫ה'גר"א'‪.‬‬ ‫יח‬ ‫בס"ד‬ ‫גם המנהג לשטוח עשבים‪ ,‬וכן כתב ב'ערוך השלחן'‪ ,70‬וכן מבואר במנהגי חב"ד‪,‬‬ ‫שלא נהגו גם במנהגו של ה'מהרי"ל' וה'רמ"א' לשטוח עשבים‪.‬‬ ‫אמנם להלן אבאר שכפי הנראה לא היה צריך ה'גר"א' לבטל רק המנהג לשטוח‬ ‫שושנים ווורדים‪ ,‬ולא עשבים סתם או בשמים‪ ,‬ובוודאי לא המנהג של ה'מגן‬ ‫אברהם' ליתן אילנות בביהכ"נ‪ ,‬שמדברי ה'חיי אדם' ו'שער יששכר'‪ ,‬מבואר‬ ‫שנהגו במנהגו של המגן אברהם‪ ,‬אבל הם כתבו שגם מנהג זה ביטול‪ ,‬והגרשז"א‬ ‫כתב שרק זה ביטול‪ ,‬כמו שהבאתי לעיל‪ ,‬ואי"ה להלן אבאר‪.‬‬ ‫הטעם לביטלו של המנהג‪ ,‬ומו"מ בזה‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫ב'מעשה רב' מבואר הטעם הואיל "והוא חוק גויים"‪ ,‬וכן כתב ה'חיי אדם'‬ ‫"משום שעכשיו הוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם (שקורין "זאלאניע‬ ‫שווענטע" או "פינגשטן")"‪ .‬וכן מבואר ב'שער יששכר'‪ ,‬ולכאורה זהו גם כן הטעם‬ ‫שלא נהג כן אצל חסידי חב"ד‪.‬‬ ‫אמנם לכאורה זה ברור שהמנהג לשטוח עשבים ואילנות בשבועות היה קודם‬ ‫למנהגם של הגוים לעשות כן בחג שלהם‪ ,‬וכן מבואר בלשונם של ה'חיי אדם'‬ ‫ו'שער יששכר'‪ ,‬דכולם כתבו "שעכשיו" הוא חוק העמים‪ .‬וכן מבואר בדברי 'ספר‬ ‫הלקוטים' שהבאתי למעלה‪ ,‬שכתב בסוף דבריו "אף שהרמ"א הביאו‪ ,‬כי י"ל בימי‬ ‫הרמ"א לא היה להם לחוק מנהג זה"‪ .‬הרי מבואר בדבריו שרוצה לבאר דמשו"ה‬ ‫לא חשש הרמ"א שמנהג זה הוה חוקות הגוי‪ ,‬משום דאז עדיין לא נהגו הגוים‬ ‫בחוק זה‪.‬‬ ‫אמנם אעתיק מש"כ הרב לוי יצחק קופר‪ 72‬בענין זה‪ ,‬וז"ל‪ :‬הסבר זה‪ 73‬הינו‬ ‫אפשרי‪ ,‬שהרי הרמ"א נולד בשנת ‪ 2184‬למניינם (ר"פ) ונפטר ‪( 2118‬של"ב)‪,‬‬ ‫והמנהג של הנוצרים להעמיד 'עץ אשוח' בחג המולד שלהם‪ ,‬התחיל בשנת ‪2941‬‬ ‫בשטרסבורג הצרפתית‪ .74‬בכל זאת הסבר זה אינו מניח את הדעת‪ ,‬שהרי גם מאז‬ ‫‪ 70‬שם‪ ,‬ס"ו‪.‬‬ ‫‪ 71‬שם‪.‬‬ ‫‪ 72‬ראו הערה ‪.6‬‬ ‫‪ 73‬של ה'ספר ליקוטים'‪.‬‬ ‫‪' 74‬קשת הזהב' ל'גיימס פרייזר'‪[ ,‬הערה מהנ"ל]‪.‬‬ ‫יט‬ ‫בס"ד‬ ‫היווצרותו של המנהג הנוצרי עד תקופת הגר"א שנולד בשנת ‪ 2184‬עברו יותר‬ ‫ממאה שנה‪ ,‬שבהן חכמי ישראל אישרו את המנהג‪ ,‬ומה גרם לגר"א לערער על‬ ‫מנהג קיים? ועוד‪ ,‬אמנם 'עץ אשוח' התחיל רק אחרי תקופת הרמ"א‪ ,‬הרי היו‬ ‫מנהגים נוצריים שהיו קשורים לעצים ולצמחייה שקדמו לרמ"א‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬המנהג‬ ‫לשרוף 'בול עץ אלון' (שעד היום מנהג זה מוכר בהרי האורא בשווייץ) מנהגי‬ ‫הפנטקוסט‪ ,‬שהוא נופל באותו תקופה של שבועות‪ ,‬וכו'‪ .‬ועוד‪ ,‬אם נאמר‬ ‫שהנוצרים ייסדו את הנהגתם אחרי שהמנהג כבר היה קיים בקרב עם ישראל‪,‬‬ ‫האם נדרוש מיהודים לבטל את מנהגם שלא היה כגדר חוקות הגוי'‪ ,‬רק מפני‬ ‫שהגויים התחילו לעשות דבר דומה?!"‪.‬‬ ‫מה שכתב הרב קופר שה'גר"א' ביטל מנהג זה מכח המנהג של הגוים 'להעמיד עץ‬ ‫אשוח בחג המולד שלהם'‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דחג זה אינו נופל באותו תקופה של שבועות‪,‬‬ ‫אמנם החיי אדם כתב שביטלו המנהג עבור המנהג שעושין בחג הנקרא "פינגשטן"‬ ‫וחג זה נופל ממש בתקופה של שבועות‪.75‬‬ ‫והנה חג זה הוא 'חג החמישים' (פנטקוסט) ושם זה בא מהמילה היוונית‬ ‫"פנטקוסטה"‪ ,‬שפירושה הוא "החמישים במספר"‪ ,‬והוא חל ביום ראשון‪ ,‬שבעה‬ ‫שבועות לאחר יום ראשון של פסחא‪ ,76‬ובגרמנית מכונה "‪= "Pfingsten‬פינגשטן‪.‬‬ ‫וחג זה הוא חג נע‪ ,‬ומועדו נקבע בכל שנה בהתאם למועדו של הפסחא‪ .‬במאה ה‪-‬‬ ‫‪ 82‬חל החג בין ה'‪ 24‬במאי‪ ,‬ל'‪ -26‬ביוני‪ ,‬במערב‪ ,‬ובין ה'‪ 84‬במאי ל'‪ -81‬ביוני‪,‬‬ ‫במזרח‪ .‬והיינו שלעולם חל החוגא סביב לחג השבועות ‪.‬‬ ‫ובארצות שונות‪ ,‬בעיקר קתוליות כאיטליה‪ ,‬נהוג להביא ורדים ולפזרם‪ ,77‬כזכר‬ ‫לאש שירדה על השליחים‪ ,‬וללבוש בגדים לבנים‪ ,‬ולכן הצבעים האופיינים לחג‬ ‫הם אדום ולבן‪ ,‬אשר מציין את רוח הקודש [המדומה] שבאה כאור או כיונה‪.78‬‬ ‫‪ 75‬ראו בלוח החגאות‪ ,‬בספר 'עובר אורח'; לשמעון בן מאיר מקארלסווה‪ ,‬עמ' קפב‪.:‬‬ ‫‪ 76‬חג הפסחא בלשונם ‪ easter‬הוא חג נוצרי המציין את תחייתו של ישו ימש"ו‪ ,‬על‪ -‬פי‬ ‫האמונה הנוצרית‪ ,‬ביום השלישי לאחר שנצלב ונקבר בירושלים‪.‬‬ ‫‪ 77‬ולכן היו קוראים החוגא "‪ "Pasqua rosatum‬עבור הוורדים האדומים‪.‬‬ ‫‪ 78‬הפנטקוסט מציון אצל הנוצרים את פרי הביכורים של התחייה‪ ,‬את השראת רוח‬ ‫הקודש על תלמידיו של ישו עפ"ל‪ .‬כדי שיוכלו לייסד את הכנסייה‪ ,‬ככתוב בברית‬ ‫כ‬ ‫בס"ד‬ ‫ילדים נוהגים לגזור כתרים בצורת להבות‪ ,‬וישנן צעדות בהן תוקעים בחצוצרות‬ ‫המסמלות את ירידת רוח הקודש‪[ 79‬המדומה]‪.‬‬ ‫והנה לפי זה אין כאן חוקת הגוי רק בהמנהג לפזר וורדים לבנים ואדומים‪ ,‬כיון‬ ‫שכך נקבע המנהג שלהם‪ ,‬ואפילו אם תאמר שכל וורדים אסרו‪ ,‬אבל המנהג‬ ‫להעמיד אילנות אינו מחוקת הגוי‪ .‬אבל מצאתי שהיה מקומות ברוסיה' שנהגו‬ ‫להוליך וורדים ואילנות בידיהם בשעת הצעדות‪ .‬ואפשר דמטעם זה ביטלו גם‬ ‫המנהג להעמיד אילנות‪ ,‬אבל איני יודע אם בווילנא נהג גם כן במנהג זה‪.‬‬ ‫אמנם לכאורה זה מה שטען הנ"ל‪ ,‬ש'אם נאמר שהנוצרים ייסדו את הנהגתם‬ ‫אחרי שהמנהג כבר היה קיים בקרב עם ישראל‪ ,‬האם נדרוש מיהודים לבטל את‬ ‫מנהגם שלא היה כגדר חוקות הגוי' רק מפני שהגויים התחילו לעשות דבר‬ ‫דומה?!'‪ ,‬זהו באמת שיטת הגר"א‪ ,‬וכמבואר ב'ספר הלקוטים' הנ"ל‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫ב'חכמת אדם'‪ .80‬שאפילו דבר שהיה מנהג ישראל ואח"כ נעשה מנהג הגוים שנאה‬ ‫היא לפני השם‪ .‬אמנם לכאורה דין זה של ה'גר"א' הוא פלואה עצומה‪ ,‬וארחיב‬ ‫קצת על ענין זה‪ ,‬ובביאור דין זה של בחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬כמה שנוגע לענייננו‪.‬‬ ‫האיסור של לא תלך בחקות הגוי‪.‬‬ ‫במשנה סנהדרין‪" 81‬הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף‪ ,‬כדרך שהמלכות עושה‪.‬‬ ‫רבי יהודה אומר‪ :‬ניוול הוא לו‪ ,‬אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ‪.‬‬ ‫אמרו לו‪ :‬אין מיתה מנוולת מזו‪ .‬גמרא‪ .‬תניא‪ ,‬אמר להן רבי יהודה לחכמים‪ :‬אף‬ ‫אני יודע שמיתה מנוולת היא‪ ,‬אבל מה אעשה‪ ,‬שהרי אמרה תורה ובחקתיהם לא‬ ‫תלכו! ורבנן‪ :‬כיון דכתיב סייף באורייתא ‪ -‬לא מינייהו קא גמרינן‪ .‬דאי לא תימא‬ ‫הכי‪ ,‬הא דתניא‪ :‬שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי‪ ,‬היכי שרפינן? והכתיב‬ ‫ובחקתיהם לא תלכו! אלא‪ ,‬כיון דכתיב שריפה באורייתא‪ ,‬דכתיב ובמשרפות‬ ‫החדשה‪" :‬וביום מלאת שבעת השבועות ויתאספו כולם לב אחד‪ .‬ויהי פתאום קול רעש מן‬ ‫השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו‪ .‬ותראינה אליהם לשונות‬ ‫נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם‪ .‬ויימלאו כולם רוח הקודש‬ ‫ויחלו לדבר בלשונות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף"‪( .‬מעשי השליחים ‪).4-2 ,8‬‬ ‫‪ 79‬ויקי ערך 'פנטקוסט'‪.‬‬ ‫‪' 80‬חכמת אדם'‪ ,‬שער איסור והיתר‪ ,‬כלל פט‪ ,‬סעיף א'‪.‬‬ ‫‪ 81‬דף נב‪:‬‬ ‫כא‬ ‫בס"ד‬ ‫אבותיך וגו' ‪ -‬לאו מינייהו קא גמרינן‪ .‬והכא נמי‪ ,‬כיון דכתיב סייף באורייתא ‪-‬‬ ‫לאו מינייהו קא גמרינן"‪ .‬הרי מבואר לכאורה שהתנא קמא ורבי יהודה חולקים‪,‬‬ ‫אם יש איסור של בחקותיהם לא תלכו בדבר שאין אנו נוטלים מן הגוים‪ ,‬אלא‬ ‫שעושין כן כיון דכך כתוב בתורה‪ .‬והלכתא כתנא קמא‪ ,82‬שליכא איסור אם עושין‬ ‫דבר כיון דכך אמרה תורה‪ ,‬וילפינן זה ממה ששורפים את בגדי המלך שמת‪.‬‬ ‫אמנם בגמרא עבודה זרה‬ ‫‪83‬‬ ‫מבואר שאפילו אם עושים דבר כיון שכך כתוב‬ ‫בתורה‪ ,‬אפילו הכי איכא איסור של ובחוקותיהם לא תלכו‪..." :‬והא תניא‪:‬‬ ‫שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי; ואי חוקה היא‪ ,‬אנן היכי שרפינן?‬ ‫והכתיב‪ :‬ובחוקותיהם לא תלכו! אלא‪ ,‬דכ"ע ‪ -‬שריפה לאו חוקה היא‪ ,‬אלא‬ ‫חשיבותא היא‪ "...‬הרי מבואר מזה‪ ,‬שבעצם אסור לשרוף אפילו אם כתוב בתורה‪,‬‬ ‫אלא משום הכי מותר לשרוף‪ ,‬כיון שלאו חוקה הוא אלא משום חשיבותה עושין‬ ‫כן‪ .‬ולכאורה זהו סתירה למה שמבואר בגמרא סנהדרין‪ ,‬שאם עושין כן משום‬ ‫דכתיב בתורה אין בו איסור משום ובחוקותיהם‪ .‬ועוד‪ ,‬דעיקר המקור לדין זה‪,‬‬ ‫ילינן ממה ששורפים את בגדי המלך‪ ,‬ואין בו משום דרכי אמורי‪ ,‬והקא מבואר‬ ‫בגמרא שאין בזה משום חוקות הגוי אלא משום חשיבותה‪ .‬וכן הקשו הראשונים‬ ‫בעבודה זרה‪.‬‬ ‫וכתב ה'ריטב"א'‪ 84‬בשם 'תוספות' שאין הכי נמי זהו מחלוקת הסוגיות‪ .‬אמנם‬ ‫ב'תוספות'‪ 85‬יצא לחדש דין חדש באיסור זה של ובחוקותיהם לא תלכו‪ .‬וז"ל‪:‬‬ ‫"לכך פירש ר"י דתרי גווני חוקה הוו‪ ,‬אחד שעושין לשם חוק לעבודת כוכבים‬ ‫ואחד שעושין לשם דעת הבל ושטות שלהם‪ ,‬והכא בשמעתין מיירי באותו חק‬ ‫שעושים לשם עבודת כוכבים‪ .‬וה"פ‪ ,‬ר"מ סבר שריפה לאו חוקה היא לעבודת‬ ‫כוכבים להכי פריך ואי חוקה לעבודת כוכבים אנן היכי שרפינן‪ ,‬והא כתיב‬ ‫ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬ואף על גב דכתיבא באורייתא יש לאסור‪ ,‬כיון שלהם הוא‬ ‫חק לעבודת כוכבים‪ ,‬דומיא דמצבה כשהיו מקריבין עליה אבות היתה אהובה‬ ‫לפניו משעשאוה האמוריים חק לעבודת כוכבים שנאה והזהיר עליה‪ ,‬דכתיב‬ ‫‪ 82‬רמב"ם הלכות סנהדרין‪ ,‬פרק טו הלכה ד'‪.‬‬ ‫‪ 83‬דף יא‪.‬‬ ‫‪ 84‬שם‪.‬‬ ‫‪ 85‬ד"ה והוא חוקה‪.‬‬ ‫כב‬ ‫בס"ד‬ ‫(דברים טז) לא תקים לך מצבה‪ ,‬ומסיק אלא דכ"ע לאו חוק היא לשם עבודת‬ ‫כוכבים‪ ,‬ומ"מ הוא חק הבל ושטות‪ ,‬ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב‪ ):‬משתעי חק‬ ‫הוא משום חשיבות‪ ,‬לפי מסקנא דהכא‪ ,‬ולהכי אפילו רבי יהודה מודי דלא גמרינן‬ ‫מינייהו אי כתיבא בדאורייתא‪ ,‬ולאו חק לעבודת כוכבים הוא‪ ,‬אבל ודאי אי לא‬ ‫הוה כתיבא בדאורייתא לא היה לנו להתנהג אף במנהגן של שטות‪.86"...‬‬ ‫מבואר בזה‪ ,‬דשני דינים יש בדין 'בחוקותיהם לא תלכו'‪ ,‬א' כשיש חוק אצל‬ ‫הגוים לעבוד עבודה זרה באופן מסוים‪ ,‬כגון על ידי מציבה‪ ,‬זה אסור אפילו אם‬ ‫דין זה כתוב בתורה‪ .‬ועוד יש דין שני‪ ,‬כגון שיש להם מנהג לעשות שום דבר‪ ,‬אבל‬ ‫לאו דוקא משום עבודה זרה‪ ,‬אלא זהו מנהג של הבל ושטות‪ ,‬או משום סיבה‬ ‫אחרת‪ ,‬כגון שריפת בגדי המלך‪ ,‬שעושים כן משום חשיבות‪ ,‬בזה אמרינן שאם‬ ‫כתוב בתורה מותר לעשותו‪ ,‬ואם לאו אסור‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬ה'רמ"א' בהלכות חוקות העובדי כוכבים‬ ‫‪87‬‬ ‫כתב‪ ,‬וז"ל‪" :‬וכל זה [שאין‬ ‫הולכין בחוקות הגוי] אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום‬ ‫פריצות‪ ,‬כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים‪ ,‬והוא מלבוש שרים וכדומה לזה‬ ‫ממלבושי הפריצות‪ ,‬או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר‪ ,‬דאיכא למחיש‬ ‫ביה משום דרכי האמורי‪ ,‬ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם‪ .‬אבל דבר‬ ‫שנהגו לתועלת‪ ,‬כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד‬ ‫שניכר בו שהוא רופא אומן‪ ,‬מותר ללובשו‪ .‬וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר‪,‬‬ ‫מותר (מהרי"ק שורש פ"ח)"‪ .‬והנה מקור דין זה הוא במהרי"ק‪ ,‬דסבר שאיסור זה‬ ‫אינו אלא אם אין במנהג זה שום טעם דאז יש לחשוש שמא מנהג לעבודה זרה‬ ‫הוא‪ ,‬אבל בכל דבר שהגויים עושים כן משום כבוד או משום חשיבות‪ ,‬אין בו‬ ‫איסור של 'חוקות הגוי'‪ .‬וכן מבואר בדברי ה'ר"ן'‪.88‬‬ ‫‪ 86‬וכ"כ ה'ריטב"א' שם‪ ,‬בפירוש שני‪.‬‬ ‫‪ 87‬יורה דעה‪ ,‬סימן קעח‪ ,‬סעיף א'‪.‬‬ ‫‪88‬‬ ‫ראו 'ביאור הגר"א' שם ס"ק ז'‪ ,‬וז"ל‪..." :‬וכ"כ הר"ן בפ"ק דעבודת כוכבים‪ ,‬מש"ש‬ ‫שורפין על המלכים כו'‪ ,‬לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של עבודת כוכבים ודברים של‬ ‫בטילה‪ ,‬וכולן יש בהן צורך עבודת כוכבים‪ ,‬אבל דברים של טעם שרי‪ ,‬ובשריפה על‬ ‫המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן‪ ,‬שלא ישתמש בהן אחר כו'‪"...‬‬ ‫כג‬ ‫בס"ד‬ ‫אבל ה'גר"'א‪ 89‬חולק על ה'מהרי"ק' וה'רמ"א'‪ ,‬וכתב דודאי אפילו אם יש בה טעם‬ ‫אסור לנהוג בדרך זה‪ ,‬וכתב שבגמרא משמע דלא כשיטת הר"ן והמהרי"ק‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫"אבל בסנהדרין נ"ב ב' משמע להיפך‪ ,‬דאמרינן שם‪ ...‬הלא"ה [הא לאו הכי] אף על‬ ‫גב דאיכא טעמא רבא‪ ,‬משום מיתה מנולת‪ ,‬אפ"ה [אפילו הכי] היה אסור‪ ...‬משמע‬ ‫הלא"ה [הא לאו הכי] אסור"‪ .‬וציין לדברי ה'תוספות' הנ"ל‪ ,‬דמבואר מזה דלא‬ ‫כה'ר"ן' וה'מהרי"ק'‪ ,90‬ואפילו אם יש בה טעם אסור‪ ,‬אי לאו דכתיב בתורה‪.‬‬ ‫ומסיק ה'גר"א'‪" :‬אבל דברי הר"ן תמוהים מאד‪ ,‬וכן דברי הרב"‪.‬‬ ‫ועכשיו נחזור לעניננו בענין שטיחת עשבים והעמדת אילנות בשבועות‪ .‬דכיון‬ ‫שמנהג זה ברור שהיה קיים אצל היהודים לפני שהגויים התחילו להתנהג כן‪,‬‬ ‫וכמו שביארנו לעיל‪ .‬אם כן מנהג זה אינו ביסודו מנהג שלקוח היא מן הגוים‪.91‬‬ ‫והשתא נחזי אנן‪ ,‬מנהג זה של שטיחת עשבים אצל הגוים הוו 'חוק לעבודה זרה'‪,‬‬ ‫או 'מנהג לשם כבוד וחשיבות'? לכאורה מדברי ה'מעשה רב' מבואר שאין זה חוק‬ ‫לעבודה זרה‪ .‬מדכתב‪" :‬כי מאחר שאינו אלא מנהג ולא מן הדין‪ ,‬והוא חוק גויים‪,‬‬ ‫נכון לבטל"‪ .‬הרי מבואר מזה דאילו הוה דינא לא היה מבטלו‪ ,‬ע"כ שאין זה אלא‬ ‫בגדר 'מנהג שטות והבל' דעל זה כתב 'תוספות' שאם כתוב בתורה אין בה‬ ‫האיסור של ובחוקותיהם לא תלכו‪ ,‬דאילו היה בגדר חוק‪ ,‬אפילו אם כתיב בתורה‬ ‫לא מהני‪ ,‬ואסור‪.‬‬ ‫וכן כתב ה'חכמת אדם'‪ ,92‬וז"ל‪..." :‬אבל מה שאינו חוק לעבודה זרה אלא להבל‬ ‫ושטות אם כתיב בתורה מותר ואם לא כתיב אף זה אסור‪ .‬ומטעם זה אסר‬ ‫הגר"א להעמיד אילנות בחג השבועות כמו שכתבו האחרונים‪ ,‬כיון שכן נהגו בחג‬ ‫שלהם"‪ .‬הרי להדיא שאין זה אלא 'מנהג שטות והבל'‪ ,‬ומשום הכי אם כתיב‬ ‫בתורה מותר ואם לאו אסור‪ .‬ומשום הכי ביטלו המנהג של שטיחת עשבים‪ ,‬כיון‬ ‫שלא כתיב בתורה אלא מנהג בעלמא‪.‬‬ ‫‪ 89‬שם‪.‬‬ ‫‪90‬‬ ‫וראו שם‪ ,‬שרוצה ליישב שיטת המהרי"ק אבל שם בליקוטים כתב הגר"א "ואף על גב‬ ‫שנדחקתי ליישבן אבל לדינא לא נ"ל"‪.‬‬ ‫‪ 91‬ועיין מש"כ לעיל הערה ‪.2‬‬ ‫‪ 92‬שם‪.‬‬ ‫כד‬ ‫בס"ד‬ ‫וכפי מה שכתבנו למעלה‪ ,‬ברור שאינו מעיקר החוגא ודינה‪ ,‬ואינו בא אלא לסמל‬ ‫הצבעונים של אדום ולבן‪ ,‬ובכמה מקומות נהגו לסמל צבע האדום בוורדים‪ ,‬אבל‬ ‫אין זה מעיקר החוגא כלל‪ .‬וכן דלא בכל המקומות נהגו כן‪ ,‬ובארצות המזרח‬ ‫בכלל אינו בנמצא בין הנוצרים דשם מנהג כזה‪ ,‬ואפילו בגרמניה אינו נוהגים‬ ‫במנהג הזה‪.93‬‬ ‫אמנם לכאורה לפי זה צריך עיון גדול‪ ,‬אע"פ שאין המנהג לשטוח עשבים דין‬ ‫תורה אלא מנהג בעלמא‪ ,‬הרי ה'גר"א' כתב‪" :94‬וולד [ולאו דוקא] משום דכתיב‬ ‫באורייתה‪ ,‬אלא כ"ד [כל דבר] שהיינו עושין זולתם מותר‪ ...‬אבל כל שלובשים‬ ‫מלבוש 'המיוחד להם' אסור‪ ...‬אבל מלבוש שהיינו לובשים בלאה מותר"‪ .‬אם כן‬ ‫לכאורה ה"ה מנהג ישראל שהיו נוהגים בה כמה שנים‪ ,‬גם כן אינו בכלל 'מלבוש‬ ‫המיוחד להם'‪ ,‬ואם כן למה ביטול מנהג זה?‬ ‫וכן הראיה שהביא ה'ספר הליקוטים' וה'חכמת אדם' מן המציבה‪ ,‬אינו ראיה‬ ‫כלל‪ .‬בדברי ה'תוספות' מבואר שהא ביטלו המציבה הוא משום דהוה 'חוק‬ ‫לעבודה זרה'‪ ,‬ואין מזה ראיה שאפילו בדין השני שכתב התוספות‪ ,‬כגון 'מנהג‬ ‫הבל ושטות'‪ ,‬שאפילו בזה אמרינו שאם עכשיו הגוים עושים כן מבטלים המנהג‬ ‫ישראל‪ ,‬וצריך עיון גדול בדברי ה'ספר הליקוטים' ו'חכמת אדם' הנ"ל‪ ,‬שמדמים‬ ‫הדין של מציבה‪ ,‬שהוא חוק‪ ,‬לעשבים שאינו חוק אלא עושים כן משום כבוד‬ ‫וחשיבות‪.95‬‬ ‫‪ 93‬חוץ ב'רוסיה' שנהגו באילנות ואינם שייכים לצבעוני לבן ואדום‪ ,‬ואשר שנהגו באילנות‬ ‫במשך השנים רק כסניף למנהגם לתלות וורדים‪ ,‬שזה עיקר‪.‬‬ ‫‪ 94‬שם‪ ,‬בליקוט‪.‬‬ ‫‪95‬‬ ‫ועיין מש"כ הרב אוברלנדר‪ ,‬שם הערה ‪ 18‬בשם הרב אברהם בן הרמב"ם‪ ,‬בספרו‬ ‫'המספיק לעובדי השם'‪ ,‬מהד' דנה עמ' ‪ .216‬ואין הספר תחת ידי‪ .‬וז"ל‪" :‬זרי עץ ההדס‬ ‫נאגדים על ספרי תורות‪ ,‬שזה חקות הגוים עובדי עבודה‪ ,‬דוקא משום שכך עושים‬ ‫הנוצרים‪ ,‬שמניחים זרים על האווונגליום שלהם‪ ,‬ושמחים בעץ הזית‪ ,‬או מתברכים בו‬ ‫במועדיהם"‪ .‬דלכאורה יש מקום לתלות מנהגו של הגר"א בדבריו‪ .‬אבל הרב אוברלנדר‬ ‫מעורר שם שאין ראיה מזה למנהג הגר"א‪ ,‬דשם היה המנהג חוק הגוים לעבודה זרה‪,‬‬ ‫ועצם המנהג לקוחים היה מן הגוים‪ ,‬וזה ודאי אסור‪ ,‬וכמו שביארנו‪.‬‬ ‫כה‬ ‫בס"ד‬ ‫ביאור מנהג ה'גר"א' בדרך אפשר‪ ,‬ונ"מ לדינה‪.‬‬ ‫ואולי יש לומר כדי ליישב מנהג ה'גר"א'‪ ,‬באחד משני אופנים‪ .‬או דכיון שחג זה‬ ‫היה נופל ממש בתקופה זה של שבועות‪ ,‬אם כן היה נראה כאילו היהודים‬ ‫משתתפים בחגותם‪ ,‬מטעם זה ביטול ה'גר"א' המנהג‪ .‬אבל לא משום שיש בזה‬ ‫משום איזה איסור ממש‪ ,‬אלא משום שהיה נראה כאילו משתתפים בחג שלהם‪.‬‬ ‫או יש לומר חידוש גדול‪ ,‬דכיון שזה בשעת חגותם הרי זה כיום אידם‪ ,‬ובזה יש‬ ‫איסור ממש לעשות כמנהגם‪ ,‬ומשום יום אידם‪ ,‬ולא משום האיסור של‬ ‫'ובחוקותיהם לא תלכו'‪ ,‬וצ"ע‪.96‬‬ ‫ואם נכון הוא כמו שביארנו‪ ,‬אם כן כהיום בזמנינו‪ ,‬אפילו לפי ה'גר"א' אין שום‬ ‫איסור לשטוח עשבים ואילנות בבית הכנסת ובבתים בשבועות‪ .‬או משום דאינו‬ ‫נראה כמשתתפים בחג שלהם‪ ,‬או דאינו יום אידם‪ ,‬כיון שאינו חל ממש בשבועות‪.‬‬ ‫ובמקומות שאינו נוהגים אצל הגוים במנהג זה‪ ,‬בוודאי אין שום טעם לבטל מנהג‬ ‫זה‪.‬‬ ‫ובאמת באחרונים מצינו כמה וכמה תירוצים על המנהג לשטוח עשבים‬ ‫בשבועות‪ ,97‬אבל לפי מה שביארנו אין כאן שום איסור כלל‪.‬‬ ‫לסיום אעורר על מה שראיתי בכמה בתי מדרשיות שנהגו להעמיד וורדים‬ ‫ואילנות מזיופים‬ ‫‪98‬‬ ‫(‪ ,)fake flowers‬וממה נפשך אין לזה שום ביאור‪ ,‬דכמו‬ ‫שביארנו לעיל שטעם המנהג להעמיד וולדות הוא כמש"כ המג"א "שיזכירו‬ ‫שבעצרת נידונין על פירות האילן‪ ,‬ויתפללו עליהם"‪ .‬אם כן אין שום פשט להעמיד‬ ‫אילנות מזיופים‪ ,‬וכן המנהג להעמיד וורדים ושושנים שיש עליהם הרבה טעמים‬ ‫שונים‪ ,‬והעיקר כמי שנראה לעיל הוא הריח שבהם‪ ,‬אם כן אם הם מזיופים ואין‬ ‫בהם שום ריח‪ ,‬לא קיים בזה המנהג‪ .‬וכן לפי טעמים אחרים יש לדין בזה אבל‬ ‫אכמ"ל‪ .‬ולשיטת הגר"א משום חוקת הגוי לפי החיי אדם או כמו שכתבתי‬ ‫‪ 96‬ויותר נראה ביאור ראשון‪.‬‬ ‫‪97‬‬ ‫ראו בספר יוסף דעת ;לגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן בעל 'שואל ומשיב'‪ ,‬ליו"ד סי'‬ ‫שמח‪ ,‬למברג‪ ,‬תרכ"ט‪ .‬ובספר 'דעת תורה'; לגאון רבי שלום מרדכי הכהן מברזן‪ ,‬סי' תצד‬ ‫סעיף ג'‪ .‬אמנם עיין בספר 'אגרות משה' יו"ד ח"ד סי' יא שכתב דאין דברי ה'מהרש"ם'‬ ‫נכונים‪ ,‬ולא כתב למה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫‪ 98‬ועל פי רוב משום היקרות‪.‬‬ ‫כו‬ ‫בס"ד‬ ‫למעלה‪ ,‬עדיין יש בזה משום לא תלך בחוקת הגוי‪ ,‬או משום מראית עין‪ ,‬אם כן‬ ‫לכאורה יש בזה משום ביטול מנהג ישראל שהוא תורה‪.‬‬ ‫נספח‪.99‬‬ ‫ז"ל 'ספר הרוקח'‪" :100‬מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות לפי‬ ‫שניתנה בו תורה‪ ,‬רמז שמכסין הנער שלא יראה כלב ביום שמחנכין אותו‬ ‫לאותיות הקדש‪ ,‬גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא‪ .‬כעלות השחר יום‬ ‫עצרת מביאין הנערים על שם בהיות הבקר ויהי קולות וברקים‪ .‬ומכסים אותו‬ ‫תחת המקטורין מביתם עד בית הכנסת או עד בית הרב על שם ויתיצבו בתחתית‬ ‫ההר‪ .‬ונותנין אותו בחיקו של הרב המושיבם ללמוד‪ ,‬על שם כאשר ישא האומן‬ ‫את היונק ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו‪ .‬ומביאים הלוח שכתוב עליו‬ ‫אבג"ד תשר"ק תורה צוה לנו תורה תהא אומנותי ויקרא אל משה וקורא הרב כל‬ ‫אות ואות מן א"ב והתינוק אחריו‪ ,‬וכל תיבה של תשר"ק והתינוק אחריו‪ ,‬וכן‬ ‫תורה צוה וכן תורה תהא וכן ויקרא ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש‬ ‫שעל האותיות בלשונו ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה ה'‬ ‫אלהים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי‬ ‫אזן לשמע כלימודים ה' אלהים פתח לי אזן ואנכי לא מריתי ואחור לא נסוגותי‬ ‫וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו ואחר כך מביאין ביצה‬ ‫מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל‬ ‫ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אני נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש‬ ‫למתוק‪ .‬וקורא הרב כל תיבה והנער אחריו‪ ,‬ומאכילין לנער העוגה והביצה כי טוב‬ ‫הוא לפתיחת הלב‪ .‬ואל ישנה אדם מן המנהג‪ ,‬כדאמרינן בפסחים בפ' מקום‬ ‫שנהגו (דף נ)‪ ,‬ובבראשית רבה בפרשת וירא אליו עלית לקרתא הלך בנימוסה‪ ,‬ובפ'‬ ‫א' דתענית ירושלמי‪ ,‬ובירושלמי בפ' מקום שנהגו‪ ,‬ובאגדת שיר השירים‪ ,‬דמנהגא‬ ‫מילתא"‪.‬‬ ‫‪ 99‬שייך להערה ‪.66‬‬ ‫‪ 100‬הלכות שבועות סימן רצו‪.‬‬ ‫כז‬